בתשובה להאייל המווקווק, 06/01/13 21:18
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נראה לי שהתבלבלת בין מניות ואגרות חוב. בורסה בה נערכת הנפקה חד פעמית בה "חוסכים" קונים מניות שלעולם לא יוכלו למכור ולכן כל שוויין הוא בתשלום דיבידנדים היא: 1. לא בורסה. 2. לני"ע הלא-נסחרים בלא-בורסה אין תכונות של מניות. מאחר והחוסכים מתחלפים (כי כמו שכבר למדנו, גם לחוסכים יש כוונות למכור את המניות בשלב מסויים), צריך מישהו שיתווך ביניהם וביניהם לבין המנפיקים. איציק מעפולה רוצה למכור את 10000 המניות שלו בבנק לפיתוח הגרעינ(ים) כדי לקנות מכונית של בטר פלייס ועזיזה מנצרת עילית תרצה לקנות מניות רק מחר בכסף שהרוויחה ממכירת סודות הגרעינ(ים) ליוסי. מישהו צריך להחזיק את המניות בין לבין. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יש הבדל בין השוק הראשוני (הנפקות) לשוק המשני (מסחר), למרות ששניהם מתנהלים באותה בורסה. בהנפקה עובר כסף מהמשקיעים לתוך החברה המגייסת, בעוד שבמסחר שלאחר מכן הכסף עובר ממשקיע אחד לאחר. מבחינת צמיחת התוצר, המעבר של מניות מיד ליד במסחר המשני לא משנה הרבה, גם אם שווי השוק של החברה עולה בדרך פי 20, כי לקופת החברה לא נכנס כסף חדש. המגמה שמסתמנת בארה"ב היא שנפח השוק הראשוני (היקף ההנפקות), שהוא זה שמשפיע על הכלכלה, אינו עולה (יחסית לתוצר), לפחות לפי הלינק הזה. מספר ההנפקות נמצא במגמת ירידה, בעיקר בקרב חברות קטנות (לינק). את הנתון הרלוונטי ביותר, על סה"כ רווחי החברות הציבוריות בארה"ב כאחוז מסה"כ רווחי החברות שם, עדיין לא מצאתי. צריך לסייג ולומר שפקיעת בועת הדוט-קום בשנת 2000 השפיעה מאד על המסחר במניות, כנראה הרבה יותר מעליית האלגו-טריידינג. בסופו של דבר, מה שמטריד, לדעתי, הוא שהמון אנשים מוכשרים הלכו לעבוד בוול סטריט, בלי שאף אחד יוכל להראות מהם שירותי הפלא שהמגזר הפיננסי מעניק למשק האמריקאי (בפועל, או לפחות בפוטנציה) בתמורה לחלק כל כך ניכר מטובי מוחותיו. בהקשר הזה, הבטחת נזילות גבוהה בשוק המשני היא שירות שהמגזר הפיננסי מעניק לעצמו, בניגוד להנפקת מניות שהיא שירות עבור המשק כולו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא מדוייק. למשל, חברה יכולה לקנות חברה אחרת על ידי החלפת מניות ובוודאי שבמצב כזה שווי השוק בשוק המשני קובע. למשל, חברה יכולה להעניק לבכירים מניות מוגבלות או אופציות וגם במקרה כזה שווי השוק קובע, וכך הלאה. ללא נזילות בשוק המשני, איש לא היה קונה מניות בשוק הראשוני, אלא כסוג של אגרות חוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים. השאלה, אם כן, היא איזו רמת נזילות בשוק המשני דרושה כדי לאפשר את קיומו של השוק הראשוני. להבנתי, הנתונים מראים שבנכסים העיקריים שעליהם מתבצע אלגו-טריידינג (מניות, אג"ח, מט"ח וסחורות, ונגזריהם) יש (כבר לפחות עשור) נזילות מעל ומעבר למה שנדרש כדי להבטיח את קיומו של שוק ראשוני. בכל זאת, באופן מוזר לכאורה, אין עליה בהיקף ההנפקות (יחסית לתוצר). לכן צריך, לכל הפחות, לשקול את האפשרות שהנזילות העודפת לא משרתת את הכלכלה כולה, אלא רק את המגזר הפיננסי - על חשבון שאר המשק (מה שנקרא rent seeking). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שזה המצב - קל מאד לבדוק זאת - פתח בורסה חדשה שאינה מתאימה לסוחרים בתדירות גבוהה (קל לבנות מנגנון כזה) ובוא נראה כמה משקיעים בוחרים לסחור בה וכמה בוחרים בגוב האריות. (כמובן שיש בארה"ב בורסות כאלו, כמו למשל Posit) נ.ב. בוא לא נשכח שציבור המשקיעים עדיין סובל מ PTSD בעקבות המשבר. אם 2013 תהייה טובה אני צופה לגל הנפקות עצום בגלל שינויים רגולטוריים שאובמה ערך לאחרונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת ממש לא הדרך לבדוק זאת. מה שאתה מציע שקול לזה שבימי הויכוח על מס ההון בבורסה (לפני פחות מ-15 שנה), היית מציע לבדוק זאת על ידי פתיחת בורסה חדשה שלוקחת מס ונראה מי בוחר לסחור בה. ההשוואה הנכונה היא כמובן להגביל (בקלות כפי שאמרת) את התדירות המקסימלית בבורסה קיימת, ולבדוק כמה זה משנה את המסחר בה. במקרה של מס הבורסה אגב, המחזורים רק עלו לאחר שהוא הוכרז. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה פתאום? הלא הדוגמא שלך מציגה מצב בו בורסה א' טובה במובהק מבורסה ב'. הדוגמא שלי מציגה מצב בו בבורסה א' סוחרים משקיעים שאינם מעוניינים בשירותיהם הטובים של הסוחרים בתדירות גבוהה. למשל ב Posit יכול להתשמש מי שרוצה לשלוח פקודה גדולה מאד לשוק ואינו רוצה לחשוף את עצמו מצד אחד ומצד שני אינו רוצה להתעסק עם חלוקת הפקודה לחלקים קטנים, תזמון השליחה של אותם חלקים לעשרים בורסות שונות וכו' ואכן יש רבים הבוחרים לסחור כך, אך עדיין הרוב הגדול מעדיפים את האפשרות לשלם מרווח קטן על הפקודות הקטנות שלהם. לא שאני מאמין גדול בשוק החופשי, אבל במקרה של מודלים שונים לבורסות בהחלט חזיתי בשינויים שמתרחשים רק קצת יותר לאט משאפשר היה לצפות מתורת המשחקים - למשל כל עוד מרווחי המסחר על אופציות היו 5 או 10 סנט, מרבית נפח המסחר היה בבורסות שאינן מתאימות לסוחרים בתדירות גבוהה (משום שתיעדוף הפקודות בהן הוא לפי גודל ולא לפי זמן) ומאז שהם הופחתו בחלקם הגדול לסנט בודד, המסחר עבר בחלקו הגדול לבורסות שכן מתאימות להם. המשקיע הקטן בלי ספק מרוויח מהשינוי (משום שהוא משלם, נניח, 3 סנט במקום 5) ואילו המשקיעים המוסדיים מתמודדים עם המצב בדרכים שונות. נ.ב. אפשר בקלות לטעון שהמחזורים עלו כי מרווחי המסחר ירדו כי הסוחרים בתדירות גבוהה וגו' |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |