 |
אני לא מכיר את הטענה של ולהאוזן לגבי עזרא ונחמיה, אך הטעם לגירוש הנשים הזרות היה כמדומני לא היבדלות בתור דת וגם לא בתור לאום, אלא משום שהן היו מסיטות לכאורה את לב העם, הגברים, הילדות והילדים מן האמונה באלוהים לאמונה באלילים. כלומר הטעם הוא דתי, אבל לא בדלני. בכל מקרה, נדמה לי שאין לומר שזו בערך אותה תקופה שכן הדת היהודית מתגבשת הרבה הרבה קודם לכן.
כדי להשלים את התמונה יש אולי מקום באמת לציין את יחזקאל קויפמן אשר טוען שהמונותיאזם, כלומר האמונה באלוהי העברים שהוא אלוהי הכל, אינה יכולה להופיע כשלב התפתחותי מתוך הפוליתיאזם שכן רעיון האלוהים של העברים שונה באופן מהותי מרעיון האלוהויות בפוליתיאיזם, ומכיוון שאין עקבות מבחינת המהות לאלוהויות מן הזן הפוליתיאסטי בתולדות העברים ובתולדות אמונתם, הרי שמדובר בהופעה פתאומית של אידיאה חדשה ושונה בתכלית. מן הבחינה הזו, קל וחומר שהעברים אינם מיוחסים בעיני עצמם ובעיני אלוהיהם. שכן מדובר באלוהות שהיא נבדלת לחלוטין מתולדות האדם, מהתנהגותו ממנחותיו ומפולחניו. כלומר רשות עליונה שאין מטים את התנהגותה וממילא אין מפעילים אותה לייחס אומה כזו או אחרת. ''הייתם ממלכת כהנים וגוי קדוש..'' לא מעצם טבעכם. אלא מכיוון שבחרתם להתקדש. כלומר על פי תנאי. אם שמרתם את מצוותי והלכתם בחוקותיי.
בני האדם אינם בוחרים אלוה, כיוון שהאפשרות לבחור פירושה שיש מספר אלוהים, לפיכך זהו האלוהים אשר בחר להתגלות בקורות ההיסטוריים והלאומיים של העברים בתור עם מן העמים לכלל האנושות כולה.זה איננו רעיון של ייחוד אלא רעיון של תעודה. אנחנו עובדים לאלוהים ואילו הם עובדים להבל ולריק. לא אלוהים כנגד אלוהים, אלא אלוהים יחיד שהם אינם מכירים. אני לא מצליח לחשוב כרגע היכן היהדות מנכסת את האלוהים לעם נבחר, אם כי אני בטוח שבמקום כלשהו זה בוודאי יופיע. מן הסתם על רקע המתח המובנה בין מושג עם של היהודים שהוא ממילא מושג נבדל, לבין מושג דת של היהודים. זה מה שמעניק ליהדות את שני ממדי ההתייחסות. דת ולאום. אבל נדמה לי שבבחינה תיאולוגית מתוך היהדות ולא מכפי שאני מפרש אותה, לא ייתכן שהאלוהים מייחס עם אחד על פני האחרים.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש