בתשובה להאייל האלמוני, 27/12/12 12:23
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בכלל לא, הוא הגיע לכותרות בגלל שפיטר אותה ולא בגלל פוליטיקל קורקטיות. מה שהוא אמר לה או לבית המשפט חסר חשיבות, היתה לו בעיה והוא ניסה להסביר אותה בגילוי לב ולפתור אותה. האיש הזה בכלל דתי, אוויה זו מדינה של פרסביטרים אני חושבת, והוא שיתף בבעיה עת השיננית ואת אישתו ואת הכומר ואת בעלה של השיננית ואת השופט. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא קראתי שהוא שיתף גם את בעלה של השיננית בבעייתו. את נותנת לו פטור רב וקל מדי (בדומה ליחס המאדיר למיניות הגבר שצריך "לשבת וללמוד" אותה (ומיניות האשה? עז?). הוא לא "ניסה לפתור בגילוי לב..." הוא העיר הערה גסת רוח וניסה - ואולי הצליח - להעביר את האחריות לקשייו אל השיננית. ובאשר להשוואה למכונית יומרנית, זה יחס מחפצן ומיושן. כן, הייתי מחייכת אבל גם מרגישה אי נוחות והיום גם מבטאית אותה. "תודה, לא - תודה. אל תשווה אותי למכונית, לא ליוקרתית ולא לפיאט מרוטה." ואין כאן פמיניזם לוחם, יש כאן הכרת ערך כאדם, כמכלול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הדיבור הוא כן פמיניזם לוחמני, זו מין ימניות מגדרית, בלי להעליב. אישה היא לא עז, אבל את מיניות האישה אנחנו לא צריכות ללמוד מרופא השיניים מאיווה, יש לנו את עצמנו, נכון? הגברים הם נתון, את חושבת שאת מבינה אותם? וכנ"ל הלמבורגיני, אם את מבינה שלמבורגיני זו מטפורה למשהו טוב והיית מחייכת, למה לקלקל, טיפשי להיעלב ולתבוע: אל תשווה אותי למכונית תשווה אותי לברבור, או למטיל זהב, או לגבעה מוריקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נעלבתי :). במו עיני ראיתי כיצד גבר (מבוגר מאד) מחמיא לאשה שהיא כמו: "מכונית מירוץ מבריקה בעלת ששה הילוכים" ובהמשך איך יחסו הולך ומחצפן אותה. כשרואים זאת, ואיני מתעלמת מהאנקדוטיות, איזה אסימון נופל והמילים: "מדרון חלק" ו"לחפצן" מקבלות משמעות שונה ולא תיאורטית ולא מתוך עלבון אלא מהכרת ערך והצבת גבול בריא. אבל נסכים שלא להסכים. כיון שהגברים (כך אומרים) שייכים למשפחת האדם ולאחר אי אלו שנות חיים ומפגש, כן, אני חושבת שאני מבינה אותם די טוב. כל כך מפתיע? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעניין הזה אני איתך. כלומר, להשווות אישה ללמבורגיני זה באמת חסר טעם. מקסימום פורד פוקוס. (וזה מזכיר לי פתגם סיני עתיק שהמצאתי פעם: הכלב הוא ידידו הטוב ביותר של האדם, ומיד אחריו האישה). __________________ לדונה אהובתי: סתאאאאם. ברור שחתול מופיע קודם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(לו רק ידעתי טיבה של אותה פורד פוקוס ויכולתי להעריך במלואה את יפי ההשוואה). _______________ ולגבי כלבים וחתולים..... די. ממיס לחלוטין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש כאן שני דברים שונים: א. הערת הלמבורגיני הייתה לפני שאשתו גילתה את חילופי המסרונים. לא לגמרי ברור לי מקריאת הפסיקה עד כמה ההערה הזו הפריעה (אם בכלל). בקביעת העובדות אין התייחסות ברורה לעניין ומקריאה ראשונה נראה שזה נדון במשפט. לא קראתי את כל הפסיקה שבה היו אולי פרטים נוספים. ב. לאחר שאשתו גילתה הוא החליט/נאלץ להסכים (בהתייעצות איתה ועם הכומר) לפטר את השיננית. בעקבות השיחה שלהם איתה וכדי לנקות את האווירה הם הזמינו לאחר כמה שעות לאותה שיחה גם את בעלה. ההערה "ניסה לפתור בגילוי לב" של ג'וד מתייחסת לשלב הזה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |