 |
נדמה לי שפספסת את קריאת ה-"Hear! Hear!" בתחילת תגובתי. התגובה נכתבה כדי לתמוך בעמדתך (כנגד עמדת איזי) האומרת שאין לזלזל בנזקיה של הכרת האו"ם במדינת הרשות ואין לבטלה כ"או"ם שמום".
איני בדעה ולא כתבתי כי עלינו לנווט את חיינו על פי עצותיו של העולם הנאור. נהפוך הוא.
על אף כל הדיבורים מן הצד השני, איני סבור שזכות השיבה היא הבעיה העיקרית בסכסוך. למעשה אבו-מאזן, הוציא את האויר מסוגיה זו כבר לפני שנים מבלי שהושגה שום התקדמות בפועל. אני יכול להבין מה שכתבת במשפט על אפשרויות השלום, אבל לטעמי האמירה הזאת אינה מוסרית ואינה פוזיטיבית. במקום אחר המלצתי מאוד על חלום הצבר הלבן/מירון בנבנישתי. אישית איני מאמין בפתרונות האפשריים שמציג שם בנבנישתי, אבל הספר מוכיח דבר אחד: יש מרחב שלם של פתרונות שהציבוריות הישראלית עיוורת וחרשת לגביו. הסלידה מעמדות אידיאולוגיות בכלל והגדרת השיקול הדמוקרטי-מוסרי כמותרות שאיננו יכולים להרשות לעצמנו, אינם מובילים לשום דבר מלבד יאוש והתבהמות.
נקודה אחרונה זו נוגעת גם לביקורת הנוקבת שיש לי על השמאל הישראלי שאינו מתעקש לעסוק במרחב הפתרונות האפשריים ומעדיף לשקוע בבועות אטימות בהונאה עצמית ובהכחשת המציאות (ע"ע יחימוביץ).
אני חייב להודות כי השימוש בביטוי " סמול תבוסתני" היה גול עצמי שהחדרתי לשער שלי. כוונתי היתה להזכיר איך מתאר הימין את השמאל היהודי ובפועל יתכן שהפכתי את דבריי לפחות מובנים. לצערי איני יכול להרחיב בעניין מה שאני מציע ל"סמול", משום שעצתי היא חריפה מאד ואיני יכול לפרט יותר בבחינת כל המוסיף גורע. אחזור על כן על אותם דברים בתיקון הנוסח: "כדאי לשמאל הישראלי להניח לש"ס ולמפלגות הערביות את המלחמה על ה"צדק החברתי" ולהתרכז בגיבוש גוש אופוזיציוני שיאפשר למצביעיו להגן על עצמם באמצעים אזרחיים ופרלמנטריים ולא בנשק חם או באמצעות "בועות" וסימום לדעת.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש