 |
כרגיל במאמרים מלומדים המבוא ארוך תכופות ביחס למאמר עצמו.ולפיתוח הרעיון כאילו מיכל היתה בת כוהנת עשתורת ומאחר שהניחו הנחה שלא ביססו הניחו עליה עוד תלי תלים של הנחות.הרעיון מעורר דימיון .פנטזיה מעוררת,אך על סמך מה היא מבוססת?.גם גרייבס לא ביסס את הטענה שמיכל בת ...וגם אם כן,הוא סופר ולא חוקר ראשוני שעל דבריו אפשר להתבסס.
לעצם העניין.צחוקה של אשה בתנ"ך אינו הומור,אלא בדרך כלל מבוסס על אירוניה(למה צחקה שרה,כועסים המלאכים בספר בראשית)מיכל אינה צוחקת כמו אם שרואה שבנה אמר דברי חכמה,אלא לועגת לדוד .היא שמחשיבה עצמה בת מלך והוא הנובו אציל יורד אל העם שממנו בא,ןמתנהג ,לדעתה כפשוטי העם.על כך היא לועגת לו מתוך כאב אהבתה שאינה יכולה להשיגו,אז היא משתדלת לראות בו את השלילי כביכול.אין היא מתוחכמת כאשה בימינו להבין את צעדיו המחוכמים שבודאי יקנו את לב העם.מיכל צוחקת ממרירות וכאב נפשה ואיו זה נוגע ליחוסה.באשר לזה בספר,כפי שאמרתי-אין לו ביסוס.אם יוכיחו לי שהתנ"ך מבסס דעה זו ולא מקור חיצוני,אם יש כזה שהוא בודאי אנטי שבט בנימין וממפלגת דוד(אם נכנה בכינוי אקטואלי).אקבל את הטענה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש