|
||||
|
||||
ישראל הסכימה להתפשר, אבל לא עד הסוף. פשרה אמיתית תכלול חזרה לגבולות 67 (עם שיפורים מינימלים) ופירוק התנחלויות, כשם שהסכם השלום עם מצריים היה על בסיס החזרת כל סיני ופירוק ימית. בגלל הסתירה הפנימית בין מתן הגדרה עצמית לפלסטינים (אוטונומיה או מדינה) לבין השארת התנחלויות על כנן קרס תהליך אוסלו. |
|
||||
|
||||
להתפשר זה ''עד האמצע''. ''עד הסוף'' זה משהו אחר. |
|
||||
|
||||
בהסדר שהציע אהוד ברק - ואציין כאן שהתנגדתי להסדר כזה - דובר על כך שבשטח שיועבר לפלסטינים לא יהיו התנחלויות. כלומר, ב92 עד 98 האחוז של הפלסטינים לא יהיו התנחלויות. אף אחד לא דרש מהפלסטינים לקיים מדינה ובתוכה אזרחי מדינה אחרת. ברור שהפלסטינים רצו יותר. לדעתי הם רוצים את כל ארץ ישראל ולא יפסיקו להילחם עד להשגת מטרה זו. ב1947 הסכימו היהודים לקבל מדינה על שטח מחולק לשלושה חלקים ובתוכו אוכלוסייה ערבית. ב1949 הקמנו מדינה על שטח ובו מאות אלפי ערבים, והפכנו אותם לאזרחים. מדוע? משום שהסכמנו להתפשר. המונח "פשרה" לא מצוי בלכסיקון הערבי. ובכל מקרה, אני שב וטוען, מה שהפיל את קמפ-דיויד היו עניינים אחרים: זכות השיבה, ירושלים וכו'. השטח הוא לא בעיה. אין לי ספק שמרבית הישראלים מוכנים לפינוי התנחלויות תמורת שלום אמת, אם היה דבר כזה בנמצא. |
|
||||
|
||||
"ב1949 הקמנו מדינה על שטח ובו מאות אלפי ערבים"? נדמה לי שעם קום מדינת ישראל היו בה לא יותר מ- 100-150 אלף ערבים. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |