 |
|
 |
||
|
||||
 |
התובנות הפוליטיות באייל הקורא, ברובן המכריע, שטוחות, טיפשיות, לא מענינות וחסרות השראה. גלילה למטה במהירות של חמישים פסקאות להצצה לא יוצרת שום אפקט שונה. מעבר החלוקה לימין ושמאל - מהצד הימני לא עולה דבר מלבד חזיונות גדולה אימפריליים ואכזבה מכך שעוד לא נמצא המנהיג הפסיכי (מזרע דויד) שינסה לממש אותם, אפילו באופן חלקי. חבר'ה כנראה אתם עושים שם משהו שלא ממש עובד לכם מבחינה יצוגית. מהצד השמאלי (במקרה הזה הצד שאינו תומך בכיבוש מחודש של עזה) - עולה, לרוב, רק השאיפה להתקרנף מספיק, ולהתחבא מאחורי דרדר באופן מוצלח מספיק, עלמנת ששוחרי ביטול א"י והחלפתה במדינת יהודה (כזו שאף אחד משארי בשרי הציוניים מאידיאולוגיה או מכורח לא היה עולה אליה) יכריזו עליהם כתינוקות שנשבו ולא כגויים. משום מה, גם אלו (מרבית המתנגדים לכיבוש מחודש של עזה יריחו וחו') השתכנעו כנראה שההיסטוריה מובילה באופן חדחד כיווני להסלמה בלתי פוסקת, למה הם השתכנעו בכך? את ההסברים הם משאירים לבעלי חזיונות הגדולה החשמונאים, הם מסתפקים בניגוח כל פרשנות מצב שאינה כזו. אני אישית סבור שהגורם המיצרי המוחמא קשור ישירות גם במטרות המבצע, ברמה הפוליטית הבין-לאומית, שקיים נסיון לסייע למיצריים להיות מודל למדינה בעלת שלטון מוסלמי מוצהר המכילה את הצד הפונדומנטלי הריאקציונרי תוך התנהלות פרגמטית. האם אני בטוח שאני צודק? -לא. האם הנסיון המדינאי הזה, אם הוא קיים, יצליח? לא יודע. אבל זה בטח יותר מעניין מלהמשיך לצעוק זאב-זאב לכל הכיוונים אחרי שהזאב הגיע. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |