 |
הם בני אדם, חשוב להם האוכל, הילדים, הבריאות. הם לא שדים. הם פשוט נחושים, הם יודעים על מה הם נלחמים, הם מתעקשים לקבל את הזכויות המגיעות להם, ובשביל זה יש להם סבלנות, גם לאחים המוסלמים במצרים הייתה סבלנות והיא השתלמה. עצוב, אבל שלום מבחינתם הוא לא מילה גסה, הוא פשוט לא מוכן להכיל את היישות הציונית ואת היהודים בארץ שלהם, בגלל שהיהודים השתלטו על ארצם שלא בצדק ומסרבים להחזירה. זה מה שהם אומרים. זה מה שהם חושבים, והם פועלים לאור האמונה הזאת, הם בני אדם, הם מתים בשביל הדברים הללו, אתה רוצה להבין אותם? תנסה להקשיב למה שהם אומרים, לכבד את הרעיון שהם מתכוונים לדברים ומוכנים למות על זה.
מי שמתוסכל זה אתה. אם נתניהו לא אשם. אם הם לא מוכנים להכיל את נכחותך כאן, מה תעשה? להלחם אתה לא מוכן. להקשיב למה שהם אומרים אתה לא מסוגל.
כשפרס סיפר לנו שהראיס הוא לא להביור, הוא לא קובע את גובה הלהבות וצריך לדבר איתו, עוד האמנו. כשאמרו לנו שדאחלן ורגו'ב יעצרו את הטרוריסטים ולכן יש להשמר מכל משמר לא לפגוע בכבודם ולא לחדור לטריטוריה שלהם. האמנו.
(אחרי זה בבחירות שלהם, הם סיפרו איך הם היו אלו שהגנו על מתכנני הפיגועים שישראל לא תיגע בהם)
כשהסבירו לנו שהפיגועי ההתאבדות הזוועתיים לא יגמרו, כי אין פיתרון צבאי, ושלום עושים עם אויבים, וצריך לשבת, לדבר ולהציע הצעה שהם יסכימו לקבל. ולוותר על כל הקווים האדומים. אז התחלנו לפקפק.
כשהחלה "חומת מגן" וכמובן אתה והחבר'ה שלך, הסברתם לנו, שזוהי פעולה שמשרתת את אויבינו הגרועים ביותר ותגרום לכך שתהיה יותר שפיכות דמים. חיכינו.
בתקופת פרס כראש ממשלה, בתקופת ביילין כמי שדחף למשא ומתן ובתקופת ברק ואולמרט שהציעו עוד ועוד ויתורים. היו יותר הרוגים מבתקופה של שמיר ובתקופה של נתניהו. ב 25 השנים האחרונות סירוב להלחם ונסיון לפתרון לא צבאי, לא רק שלא הוריד את מפלס האלימות אלא העלה אותו.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש