|
||||
|
||||
בסדר. אתה אומר שצריך להמשיך לתקוף מהאוויר, כי אתה מסכים שאי אפשר כרגע לעצור את ירי הטילים באופן "מדיני". אבל כאן באה אותה נקודה שאני חוזר עליה מתקופת מלחמת לבנון השנייה ועד היום, אותו סימפטום שכיניתי אותו "החלום הכחול": האמונה שאפשר באמצעות מכות אוויריות על יעדים שאינם תשתיות ויעדים אזרחיים אלא יעדים צבאיים בלבד לגרום לאויב טרוריסטי שפועל באמצעות ירי טילים על אזרחים (והעולם קיבל, למרבה הצער, את הדבר הזה כעובדה), להיבהל ולחדול ממעשיו. הדבר הזה לא פועל, וגם היום אתה רואה שהתקיפות האוויריות נמשכות ובכל זאת האזרחים נמצאים בממדים. גם במלחמת לבנון השניה וגם בעופרת יצוקה ירי הטילים נמשך כל הזמן למרות התקיפות האוויריות וגם ה"פעולה הקרקעית", ונפסק רק כאשר היה הסדר עם האויב להפסקת אש. כיוון שכולם חוץ ממני אומרים שכיבוש כל סנטימטר בעזה ושליטה בה לא באים בחשבון בכלל, האפשרות היחידה שנותרת היא אותו הסדר להפסקת אש עם החמס. אבל החמס לא מתרשם כלל מהתקיפות האוויריות ולא מסכים להפסקת אש. אז אני חוזר על שאלתי. מה לעשות ? |
|
||||
|
||||
להמשיך ולתקוף. מי הבטיח לך פיתרון? גם אם תפלוש לעזה ותשתלט עליה, לא רק שלא תמצא את המשגר האחרון, גם תחשוף את עצמך למלחמת גרילה. תגדיל את האבידות שלך, תגדיל את העלויות שלך, תאבד כוחות ואנרגיות שאתה זקוק להן למקום אחר. זה לא חכם. אתה לא מעוניין ליצור לעצמך חולשה, אלא אתה מחפש ליצור חולשה אצל האויב. |
|
||||
|
||||
את התגובה למטה כתבתי לפני שראיתי את תגובתך זו, אבל תגובתך הגיעה בזמן כי אתה מדבר על השתלטות ואני הייתי מוסיף: "ושליטה בכל ס"מ מעזה למשך שנים עד שיתברר מה אפשר לעשות", כי זה באמת מה שאני מציע. אני חושב שאתה טועה לגמרי. והדוגמה הברורה מאליה היא אזור יהודה ושומרון שהוא אזור גדול מרצועת עזה בשטח ובאוכלוסיה ערבית, והוא ממש משולב בגבול פתלתל (הקו הירוק) עם לב מדינת ישראל. לכאורה הנתונים מראים על פוטנציאל לבעיות וקשיים גדולים לאין ערוך מאלה שבדרום, ובכל זאת יש שם מצב שבהחלט ניתן לחיות אתו. גם את האזור הזה התנדבנו לפנות בתקופת אוסלו, אבל המציאות המרה שבעתיים מהמציאות היום פשוט הכריחה אותנו מבלי שרצינו לחזור לשם, וחזרנו למצב סביר. כפי שאמרתי ניתן לחיות עם זה, והעלויות לא משתוות כלל לעלויות כל סוללות כיפת הברזל הזאת. אני פשוט רוצה להגיע בדרום לאותו מצב וזה אפשרי בהחלט, אם כי עד שנגיע לכך נצטרך לעבור תקופה לא קלה. כשנגיע למצב הזה נהיה במצב שאפשר בכלל יהיה לחשוב מה עושים בעתיד, ואז כל אחד יוכל לומר את דעתו בשקט. |
|
||||
|
||||
אגב רק עכשיו הפנמתי שבתגובתך תקפת את מה שאני מציע, ועל כך אני מקווה שעניתי עכשיו. אבל אני בתגובה עליה ענית עדיין לא הצגתי כלל את מה שאני מציע, אלא תארתי את המצב ושאלתי מה אתה מציע, ואתה פשוט לא ענית על כך. לכן אני חוזר שוב על השאלה. מה אתה מציע לעשות עכשיו ? איך תוציא את תושבי ישראל מהממדים כדי שיוכלו ללכת לעבודה לבתי הספר ולאוניברסיטאות. |
|
||||
|
||||
עכשיו הייתי מציע ללכת לישון לאיזו שעה קלה. אחר כך אני יוצא לעיר, יש לי כמה עניינים. אחרי זה נראה. |
|
||||
|
||||
אם עירך מדרום לכפר סבא כך אתך קסדת פלדה. |
|
||||
|
||||
אני רוצה להוסיף כאן, להבהרת עמדתי, למרות שכבר אמרתי את זה כמה פעמים שאני גם לא חסיד גדול של "פעילות קרקעית" חסרת יעדים שמגיעה תמיד אחרי שהמכה האווירית לא משיגה את יעדיה. בעיני, למרות שזה "יבשתי" זה בדיוק המשך לאותו קונצפט של "החלום הכחול". אלא מה ? זה פשוט בלתי נמנע כמו בטרגדיה יוונית. הכוחות נכנסים בלי שמוגדרים להם יעדים, ואז כאפקט לואי, ועל מנת לשמור על חיי החיילים מופעל כח אש גדול כנגד בניינים ותשתיות, למרות שזה לא הוגדר כיעד. אז מתחילים כל הגולדסטונים ואירופה הצבועה לצווח עלינו, אבל אז גם הכאב אצל האויב מגיע לרמה כזאת שהוא מוכן לדבר על הפסקת אש. אין מנוס מכך, וזה גם מה שהולך לקרות עכשיו. |
|
||||
|
||||
הפסקת האש הזאת היא שבירה של אותה טרגדיה יונית שתיארתי, וזה, כמובן, פחות רע ממה שהיה יכול להיות וממה שצפיתי, ואולי אפילו יותר מכך. נראה מה יהיה. בסך הכל אנו רוצים שקט, ואם הבטחות ארצות הברית והמצרים באמת יביאו לנו את אותו שקט, אולי אאלץ להודות אפילו ש''כיפת ברזל'' הביאה לנו תוצאה סופית לא רעה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |