 |
|
 |
||
|
||||
 |
זה עצוב מאוד שזה ככה, אבל הדבר העיקרי שמונע מישראל לקבל שקט בדרום היא העובדה שבעזה יש אוכלוסייה אזרחית וישראל לא רוצה לפגוע בה. החמאס נהנה מיתרון כפול: שהוא פוגע באזרחים בישראל זו הצלחה מבחינתו ומהעולם לא אכפת לו, ושישראל פוגעת באזרחים בעזה זו הצלחה מבחינתו שכן זה מחליש מאוד את ישראל. לכן החמאס דוחף ליותר ויותר מעורבות של אזרחים בלחימה, והאמת, גם רוב האזרחים עצמם לא מתנגדים יותר מדי, תוצאה של שנים של שטיפת מח אינטנסיבית נגד ישראל. בסופו של תהליך, חמאס מגביר את יכולותיו וחסינותו וישראל מאבדת את שלה.שישראל פוגעת במשגרי הקסאמים, אין לזה אפקט הרתעתי גדול מדי באותה המידה שבלירות במחבל מתאבד אין אפקט הרתעתי במיוחד. לו זה לא אכפת וגם לא לכל אלה שנכנסים במקומו. משום מה, דווקא לאנשים שלא רוצים למות מפריע שהם מתים. ישראל תומרנה למצב שהיא לא יכולה לנצח בו, ובשביל לצאת ממנו צריך, לא בשמחה, אבל צריך, לשבור פרדיגמה שנוחה מאוד ליישום בשבדיה הצוננת אבל חסרת קשר לחלוטין במזרח התיכון: אזרחים וחיילים הם שני דברים נפרדים לחלוטין. לא אמרתי שכל תינוק הוא חייל, וגם לא אמרתי שהפצצות בסגנון דרזדן יפתרו את הבעיה, אבל המדיניות של פגיעות כירורגיות במחבלי חמאס בלבד חסרת תוחלת וגם בלתי אפשרית. צריך להכיר בעובדה הפשוטה: אזרחי עזה הם אלה שהעלו את חמאס והם אלה שיורידו אותו, וכל עוד הם כביכול מחוץ למשחק שום דבר לא ישתנה. האובר-משפטיזציה המגוחכת של המלחמה המודרנית (כפי שתואר במאמר המרתק שפורסם פה לאחרונה) הובילה למצב אבסורדי, שבו מי שמנסה להגן על אזרחים בכל מחיר מפסיד. וישראל תצטרך לבחור: להמשיך לנסות להציג את עצמה כישו מודרני, שגם שטובחים באזרחיה היא קדושה וחסודה, או לעבור להוביל קו חדש ומתבקש. בטווח הקצר התוצאות יהיו לא סימפטיות בכלל, במיוחד מכיוון אירופה, אבל בטווח הארוך יותר שהאיסלם הקיצוני יכריח את אירופה להתמודד עם אותה הבעיה, ישראל היא זו שתרוויח. עד כאן היה הרקע התיאורטי יותר, היישום שלו בקונפליקט הנוכחי מול עזה ידרוש מספר צעדים הכרחיים: א. הכרזה שישראל מסירה אחריות מדאגה לאזרחי עזה ורואה בה מדינת אוייב. ב. בהתאמה, ניתוק מוחלט של החשמל והמים וחסימת כל המעברים (אם יש בעיות, שיפנו למצרים). ג. הודעה שכל אזרח שנמצא ליד מחבל נחשב למסייע לו והוא מטרה לגיטימית. כמובן להודיע במקביל שברגע שתיפסק האש (כל האש, כן, גם מרגמות על ישובי חבל אשכול) ניתן יהיה להיכנס למשא ומתן על אספקת סחורה. אם ישראל תדבק במדיניות הזו, היא תזכה כמובן לגינויים מקיר לקיר, אבל כל אזרח בעזה יצטרך להחליט מה הוא עושה שמישהו מנסה לשגר טיל ליד הבית שלו והרחוב העזתי יצטרך לבחור בין חמאס לשקט. אני מעריך שהוא יבחר בשקט, ולאורך זמן. הבעיה העיקרית של המדיניות הזו, שיהיה מאוד קשה להסביר אותה לאירופים שעוד תקועים במסורת המלחמה האצילית של המאה ה-19. אבל קושי הסברתי הוא לא תמיד תירוץ למה לא לעשות מה שצריך. מה שנשאר זה הקושי המוסרי, זה לא כיף לראות הלוויות של ילדים פלשתינים, אבל לפעמים צריך לבחור איזה ילדים אתה רוצה שימותו, שלך או של הצד השני. מה גם שבטווח הארוך שקט בדרום יתרום גם לחיים של הפלשתינים, לא רק שלנו. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |