בתשובה לברקת, 15/11/12 17:13
ניפגש בהסלמה הבאה 606784
לדעתי אסור היה לשנות אותה מלכתחילה. הפרדיגמה של הציונות מאז תקופת היישוב ועד לממשלת רבין השנייה הייתה ריאליזם. דוד בן גוריון, עוד בטרם השואה, הנחיל לתנועה הלאומית היהודית את היגיון הברזל שאסור היה לסור ממנו. המציאות הפוליטית היא ביסודה מאבק. האומה מתפתחת תוך כדי מאבק על מקומה, ומכאן נגזר העיקרון של הסתמכות עצמית. אין ליהודים הציונים אלא לפעול למען עצמם - בעצמם. זה המובן היסודי ביותר של נטילת אחריות על החיים המדיניים. זו הייתה המתנה הטובה ביותר שיכולה הייתה הציונות לקחת איתה, זה מה שעושה אותו לאבי האומה- עצת אב שאין לה שיעור.

כל ראשי הממשלות שבאו אחריו, משה שרת, לוי אשכול, גולדה מאיר, יצחק רבין, מנחם בגין, יצחק שמיר ושוב יצחק רבין ידעו- הדרך להסדרים מדיניים ולשיתוף פעולה עם העולם הערבי עוברת דרך יחסי עוצמה. העולם הערבי ישלים עם קיומה של מדינת ישראל מתוך הכרה בעוצמתה. השלום יגיע לא מתוך שהעולם יתפשר עם ישראל, אלא מתוך שיתפשר עם עצמו. אז הגיע שמעון פרס וחשב שהוא יותר חכם מכולם. המציאות המדינית אינה ביסודה מאבק אלא שיתוף פעולה. העולם הערבי יעשה איתנו שלום בגלל העיניים היפות שלנו. ביסודו של דבר הערבים מעדיפים לשתף איתנו פעולה ולא להיאבק בנו. כל מה שצריך זה לשאול אותם למה הם יורים עלינו. האיש אשר מתנאה בכך שהוא בן טיפוחיו של בן גוריון חטא לתפישת עולמו היסודית. מן הסתם הוא נשא את עיניו לפרוייקט האיחוד האירופי שנראה אז בתור הצלחה אדירה, וביקש להעתיק אותו לכאן. הוא אשר העביר אותנו מפרדיגמה מדינית ריאליסטית, לפרדיגמה מדינית ליברליסטית. ולא לזו של אירופה בשנות התשעים, אלא לזו של אירופה בשנות העשרים והשלושים. עידן אוסלו הוא מקבילה למה שקרוי עידן לוקארנו.

אני לא יודע עד כמה העולם הערבי שקיבל אופי איסלאמיסטי תחת מורסי וצפונה מכך -ארדואן, שונה בכוונותיו לישראל מן העולם הערבי של נאצר. השאלה היסודית שממנה אפשר להסיק מהי הפרדיגמה המתאימה לישראל ולכל מדינה שהיא, היא מבנה יחסי הכוחות. סביבה ליברלית במזרח התיכון יכולה להשתרר רק תחת הגמוניה אמריקאית משמעותית ומכריעה. כלומר שהמעצמות האזוריות מתכופפות כולן בפני מעצמת העל ומצייתות לה, למדיניות שלה ולאינטרסים שלה. זה לא המצב, זה מעולם לא היה המצב וכרגע זה נראה שהמגמה הראשית של ההגמוניה האמריקאית התהפכה. רבין הבין את זה, אריאל שרון בוודאי שהיה כזה, בנימין נתניהו, כולם מבינים את זה. רק פרס חשב את עצמו חכם יותר מכולם.


חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים