בתשובה לצפריר כהן, 15/11/12 13:38
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אז אם הבנתי נכון, דוב מציע אחת מ 3 חלופות: 1) עסקים כרגיל - כולל טילים על ישראל בכמות כזו או אחרת, כנראה עוצמה הולכת וגוברת ובמרחקים הולכים וגוברים - פאג'ר 5, טילים על איזור המרכז. 2) הכנסת כוחותינו לעזה ושליטה קרקעית שם. 3) "עיקרון ההרתעה" - בעיקרון זו תגובה לא פרופורציונלית נגד אוכלוסיה אזרחית בניסיון להרתיע כמו M.A.D. אני חייב לציין שאני יחסית מסכים עם הניתוח שלו, אני מסתייג מאוד מהפיתרונות. כיבוש עזה מחדש היא יכולה להפוך לבוץ, יחד עם אבידות משמעותיות, פגיעה דיפלומטית וכו'. "עיקרון ההרתעה" - לא נראה לי שיעבוד. ישראל לא אמינה. תהיה סיבה לא להוציא לפועל את האיום, והיא לא תוציא אותו. פגיעה בחפים מפשע לא תתקבל בעולם. דירדור הסכסוך עוד יותר והקצנת האוכלוסייה שם אפילו יותר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בעניין ''עקרון ההרתעה'' כבר אמרתי את כל מה שיש לומר. בכל זאת עלה בדעתי עוד משהו שלא אמרתי שקשור בתגובת העולם. אחד מחוקי פרקינסון אומר שכאשר בחברה מסויימת דנים בהוצאה גדולה מאד של מליוני דולרים ההחלטה מתקבלת כהרף עיין כי רוב המתדיינים שצריכים להחליט בדרך כלל לא כל כך שולטים בחומר וממהרים לאשר את מה שמניחים לפניהם. לעומת זה אם מתקיים דיון בעניין פעוט ושולי כמו הקמת סככת אופניים בחצר המפעל וכדומה, כאן כל משתתף יודע במה מדובר ומתפתח דיון ארוך ומייגע. על איזה ילד שנפגע בעזה מדבר ממש כרגע ראש ממשלת מצרים בעזה. על מאות אלפי היפנים שנהרגו בהפצצות ארצות הברית עוד לפני שהטילו את שתי פצצות הגרעין כמעט איש לא שמע. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |