בתשובה לעדי סתיו, 08/11/12 22:30
 |
|
 |
||
|
||||
 |
touche! היות וגנדי הוא אחד המנהיגים הפוליטיים הנערצים בעיניי, אוותר על המענה בדבר מיליוני המתים ששני המנהיגים הללו נשאו על מצפונם (על שניהם נאמר שמותם מידי מרצחים ויריבים פוליטיים היה בו זמנית גם אקט של התאבדות לא-מודעת. נטען שמילותיו האחרונות של גנדי היו "הי ראם" שצריך לתרגמן כ"הללו את האל" בבחינת צידוק הדין).אבחר בתשובה כי שניהם (ובפרט גנדי) היו יוצאים מן הכלל, בבחינת מלאכים שהילכו ביננו בני התמותה על האדמה הזאת. היותם עורכי דין, רק מעצים את הפלא. התשובה המלאה היא כי מה שאמרתי הוא בבחינת הכללה שככל הכללה אחרת תוקפה מוגבל. בודאי שיש (ולא כל כך מעט)מנהיגים פוליטיים שהיו גם עורכי דין (אפשר במידה מסויימת להוסיף גם את בן גוריון) וגם מנהיגים ראויים. השאלה שהעליתי היא האם קבוצת עורכי הדין שייכת לאותם בתי גידול שם צפויים להופיע מנהיגים מוצלחים. אישית אני נוטה למקצועות קצת יותר מעשיים (ראשי ערים, אנשי צבא, מנהיגים חברתיים, יזמים תעשייתיים ואפילו פוליטיקאים מקצועיים) ופחות על הנייר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא פוליטיקאים מקצועיים? אני לא רוצה לבדוק את זה שוב אבל אני משאיר לך כתרגיל לבדוק את (לדוגמה) הממשלה הנוכחית ולראות מי שם הוא פוליטיקאי מקצועי שהוא עורך דין או לפחות עם תואר במשפטים (כמו בן גוריון). נדמה לי שיש בערך 10 שרים כאלה, גם אם לא סופרים את יעקב נאמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אאז"ן בן גוריון לא השלים את התואר המשפטי שלו מאוניברסיטת איסטנבול בגלל פרוץ מלה"ע ה-I. באשר לשאר, אם שר עו"ד הוא גם פוליטיקאי מקצועי או טוב מזה תעשיין מצליח, הדבר רק נזקף לזכותו בעיניי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אובמה עבד כרכז קהילה בשיקגו (לא יודעת אם לפני או אחרי לימודי המשפטים שלו). גם כעורך דין הוא התמחה, לפי דודה ויקי, בנושאים שקשורים בזכויות אזרח/אדם ולא בניסוח חוזים או מכירת נדל"ן. אנשי צבא לעומת זאת, אפשר לטעון שלא מכירים את חיי היום יום של האזרח "הפשוט" כי הצבא משמש להם מסגרת וחממה שמאפשרת להם שלא להתמודד עם בעיות כמו חיפוש עבודה, עליית מחירי הדלק, התמודדות עם כפופים לך שאינם מחוייבים למלא פקודות וכו' וכו' וכו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחת הבעיות של אובמה היא נטייתו לנטרל את רגשותיו ולהתיחס לידידיו ואוייביו כאל לקוחות פוטנציאליים. זה אולי אפשרי כעו''ד אבל לא כפוליטיקאי. כאשר הוגו צ'אבז בועט בישבן של ארה''ב, השאלה אם הוא מוסיף לכך גם גידוף אישי (כלפי בוש) או שומר על קורקטיות לשונית (כלפי אובמה), היא עניין שולי. הבעיות והמגבלות שיש לאנשי צבא במעבר למוסדות אזרחיים ידועים היטב ומרבים לדוש בהם. מה שממעטים להזכיר הוא את הנסיון המקצועי שיש להם בתחום של השגת יעדים מוחשיים כנגד התנגדות ממשית בתנאים של אמצעים מוגבלים ונהלים מגבילים. ההשוואה היא נניח בין קצין אספקה המאכיל את חייליו במזון מקולקל לבין עיצונאי המפרסם מאמר מקולקל. אנשי צבא שהשפעתם על התוצאות הסופיות כל כך שולית כמו השפעת עוה''ד על פסקי הדין, אינם ראויים לדרגותיהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כל עורכי הדין הם ליטגטורים כשם שלא כל הקצינים הם קציני לוגיסטיקה. מה גם שאזרחים, לרוב, אינם עוסקים רק במה שהם עושים לפרנסתם, וכשמדובר באנשים בעלי אופי פוליטי לא פעם תמצא אותם משתתפים במאבקים למען מטרה זו או אחרת, ואילו קצין צבא, באופן כמעט אינהרנטי להגדרתו ככזה, הצבא הוא חייו. זה משליך על ההכרות שלו עם מחירי הדלק, אבל משליך גם על ההכרות שלו עם הצורך להביא לשינוי חברתי (למשל), שלא במערכת היררכית. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |