 |
אף אחד לא הקליט את הומרוס והשמיע אותו בדיוק נמרץ בכיכר העיר. מי שחזר על חרוזיו, בדרך כלל לא ממש רשם אותם, וחזר באופן חופשי עם אלתורים ותוספות. קוראים לזה שירי עם, ויש גוף מסיבי של יצירות כאלו, שאין מי שחתום עליהן, ושיש להן המון גרסאות ששרדו (ואינספור שלא שרדו ולא תועדו).
השעתוק הטכני השפיע גם על עניין ה''גרסא'' (של היצירה המוזיקלית, במקרה זה). יש את הקלטת האולפן של השיר, שהיא ''נצחית'' (זוכרים כל פריטת מיתר גיטרה בעותק הזה וכל אנפוף של הזמר) ויש ביצועים בהופעה, שאפשר לאהוב יותר או פחות, אבל הביצוע המקורי הפך למעין אייקון - שכל שחזור שלו נמדד במידת הקרבה או הריחוק מהמקור. זה בדיוק המקרה ההפוך מזה של שירי העם.
וכן, השעתוק הטכני השפיע על החשיבות של זכויות היוצרים. והמפץ הדיגיטלי משפיע על ההתנערות מהן. ייתכן שאפשר לדמיין התפתחות טכנולוגית נוספת שתביא לחשיבה מחודשת, שונה לגמרי, על כל העניין.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש