בתשובה ליהונתן אורן, 03/11/12 18:08
 |
|
 |
||
|
||||
 |
באשר לנימוקים הפרקטיים: אני מקווה שזה יעבוד לפחות כמו טיפים במסעדות, למרות הבדלים גדולים לכל הכיוונים. ולעיקר: אני לא ממש בטוח מה זה "הפרת האיזון הרגשי". חוויתי יצירות שטלטלו אותי רגשית, ואיזשהו הד של הטלטלה יכול ללוות אותי גם שנים, רק מהיזכרות. זה קרה הרבה ביצירות אבסטרקטיות כמו מוזיקה, ופה ושם גם ביצירות מסוגים שכלתניים יותר - ספרים, סדרות טלוויזיה. אבל מעולם לא היה לי משהו שממש ערער אותי, ששבר את האינטלקט שלי, או משהו כזה. כך שהיכולת להרגיש הכרת תודה ליוצר מעולם לא היתה בסכנה. אצלך כן? האם "שבירת האני" היא אידיאל של חוויה אמנותית? אני יכול להבין את זה, אבל אם כן זה נראה לי אידיאל כמעט בלתי מושג. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא חשבתי על חוויה ''מערערת'', כמו על חוויה של ''גודש רגשי''. וכשאני חושב על גודש, נראה לי שיש צורך של המערכת הרגשית בניתוב הרגש לאפיקים שאנחנו יודעים להסתדר איתם, כמו הכרת תודה כלפי היוצר. אבל בכל מקרה, נראה שטעיתי בכיוון. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |