בתשובה לרן, 25/10/12 23:38
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כמעט כולם סבורים (בשיטה הקיימת) שצריך כסף לבריאות, בטחון, רווחה, תשתיות, בתי משפט, חינוך ועוד ועוד... אף אחד לא רוצה שמחר לא יהיה בתי משפט במדינת ישראל רק כי מעט מאוד אנשים דירגו את זה בתור ''המשרד הכי חשוב''. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ואל תשכח שפקידי האוצר הקמצנים / הפוליטיקאים התחמנים מש"ס / <הדמון הפרטי שלך> ידעו לתמרן את הכסף מהסעיפים ותתי הסעיפים כדי לממן את מה שרצוי להם. התקציב שנקבע בחוק התקציב הוא בסיס לשינויים. נראה לי שבמקרה האמור (תקציב הביטחון מנופח, תקציב בתי המשפט מאופס) ימצא התקציבאי היצירתי שיצליח לסדר לבתי המשפט האזרחיים תקציב מתקציב בתי המשפט הצבאיים (וממילא אף אחד לא יודע מה קורה עם תקציב הביטחון). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תהיו חסרי מעוף ואל תסתמכו על השיטה הקלוקלת הקיימת. אני מדבר על שינוי שיטת הממשל. באופן אמיתי, לא מזוייף. נמצא את השיטות הטכניות לכפוף כל משרד לתקציב שנבחר לו, נבטל את פקידי האוצר, המדיניות הכלכלית היא היא בחירתו של העם. כך העם באמת יוכל להשפיע! היום הקול שלך הולך לש"ס, לחיזוק האמונה ולהחזרת עטרה, ובסוף מטעמי קואליציה אתה מתיר נישואים אזרחיים עם איזה לפיד. (את המשפט הקודם אפשר גם לקרוא הפוך). באשר להסכמה לגבי מה צריך, ברור שכולם חושבים שצריך הכל והרבה. (כמעט) אף אחד לא חושב שצריך לבטל את בתי המשפט וככל הנראה רובנו מסכימים שבריאות זה חשוב. אבל, וזה האבל הגדול, כל אחד, בהנתן לו תקציב, מחלק את העוגה אחרת. וזו המדיניות. אגב, גם בנושאים שנראים משוללי תקציב גבוה, כגון משרד החוץ או משרד התקשורת, אם הציבור יחליט שיש להשקיע בהם את מירב המאמצים, ניתן יהיה לבצע, לעשות, לקדם, בכל תקציב נתון. היתרון המרכזי בשיטה כזו היא שנוכל לדעת סוף סוף האם העם באמת רוצה לימוד תורה, האם העם מאמין בחינוך, ומה היחס האמיתי של הציבור לספורט. אפשר אגב, לסדר לא רק שלושה משרדים, אלא, נניח, עד עשרה. להלן החלוקה שלי (הראשון הכי חשוב): חינוך, ספורט, תרבות, בריאות, ביטחון, תחבורה, פנים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואפשר עוד דבר, אם לא רוצים להקשות מידי על הציבור. איזה מין שילוב של השיטה הקיימת וחלוקה תקציבית: אפשר לתת לציבור לבחור מפלגה, והמפלגה עצמה, מראש, קובעת את החלוקה. במצע המפלגה, מפורטת החלוקה התקציבית אליה המפלגה מחויבת לפי חוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי, ואז יש לך שלוש מפלגות של 30 מנדטים כל אחד ועוד כך וכך מפלגות קטנות, כל אחד מהן מחוייבת *לפי חוק* לתקציב שונה. מה עושים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרעיון המרכזי הוא העברת השליטה על התנהלות חיינו מידי הנבחרים, אל העם. על הנבחרים לבצע בצורה הטובה ביותר את רצון העם. ''על הדרך'' אנחנו מרוויחים הוצאה של הסחטנות הפוליטית, קרי, מפלגות המתוקצבות מעבר לכוחן היחסי באוכלוסיה. באשר לייצוג כלל האוכלוסיות, כלל הזרמים, הרבגוניות שבמדינה - נראה לי שיש כבר רוב דיי גדול שמסכים שהדבר רק משתק או מעוות. הרוב מסכים שהשיטה גורמת ברבדים רבים לעריצות של מיעוטים. ככל הנראה נצטרך לבחור את המפלגה השלטת. מפלגה אחת, ללא קואליציות. מפלגה כזו, תחת שתהיה הומוגנית, אם רצונה בבחירה של רוב העם, תהיה חייבת להכניס לקרבה אנשים שונים, מה שייצור מפלגה הטרוגנית. עדיין, תחת חסותה וראייתה הכוללת, ינוהלו המשרדים השונים, ע''פ התקציב שקבע העם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואיך נקבע כמה מתקציב החינוך יוקדש לחינוך יהודי טוב וכמה לחינוך לדמוקרטיה? איך נקבע כמה יועבר לישיבות וכמה לחינוך הממלכתי? רוב התקציב בכלל לא נתון לשינוי - יש משכורות שצריך לשלם והתחייבויות קודמות שצריך לעמוד בהן (שלא לדבר על החזרי חובות). מה נעשה עם משרד שהתקציב שנקבע עבורו קטן ממה שהוא חייב לשלם לאנשים? נגיד להם שיקפצו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל: הכל פתיר ברגע שמסכימים שהרעיון הוא טוב. אם מבינים שהכל מכוון תקציב, ולכן על העם לנהל את התקציב הזה, הנושאים הטכניים נפתרים. באשר כמה יוקצה למה - זו בדיוק המטרה של השיטה. המפלגה שבשלטון תחלק את התקציב לפי ראות עינה, לפי האני מאמין שלה. אני מניח שש"ס ומפלגת העבודה יעשו דברים שונים במשרד החינוך עם תקציב זהה. ובאשר לפתרונות אפשריים: 1. צריך זמן מעבר מהשיטה הנוכחית לחדשה. 2. אפשר לייחד אחוז מסוים מהתקציב ל "התחייבויות קודמות". למשל, אם לטענתך 70% מהתקציב הוא משכורות והתחייבויות קודמות, הרי שחלק זה מתקציב המדינה נשמר ורק מנותב למי שחייבים לו. את יתרת 30% מחלקים לפי רצון העם. התחייבויות עתידיות, חוזים לטווח ארוך וכד' אפשריים שכן בבחירות שלאחר מכן בכל מקרה יישמר תקציב עבורם, גם אם המשרד יקטן באופן משמעותי. כמובן שזו פרצה להשתוללות תקציבית לא אחראית, אבל סייגים אין בעיה להוסיף, כגון: לא יתחייב המשרד לתקציב העולה על 5% מסך התקציב שהוקצה לו ע"י הבוחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הרעיון לא טוב. אני לא מאמין שמישהו יכול לעסוק ברצינות בנושאים כמו קביעת מדיניות או ניהול תקציב בלי שזו תהיה עבורו עבודה במשרה מלאה (ובהיקף הספציפי הזה, גם עבור עוד כמה אנשים סביבו), וגם אז מרבית האנשים יעשו עבודה גרועה. כאזרח מהשורה, מעורב ודעתן ככל שאהיה, אני מודע לעובדה שאין לי זמן ויכולת להתעמק בנתונים הרלוונטים לכל מקרה ולחשוב עליהם ברצינות, ושבכל מקרה החלטות הן לעולם אינן ''אידיאליות'', אלא יוצאות לפועל בתוך מערכת סבוכה המורכבת מאינטרסים של קבוצות ורגשות של אנשים, ושהאופן בו הן תצאנה לפועל בסופו של דבר (אם בכלל) תלוי במערכת הזו, ועל כן גם לא ניתן לקבל החלטה טובה בשום תחום בלי הכירות אינטימית עם המערכת האקו-אנושית-ארגונית הזו במסגרתה היא צפויה להתממש. כך שאין לי ולך ברירה אלא לסמוך על אחרים שיעשו זאת במקומינו. וזה לא פועל יוצא של ''השיטה'', אלא פועל יוצא של המציאות (ועל כן זה נכון בכל הקשר של עשייה משותפת, ולא רק לפוליטיקה). המירב שאני - וכל אזרח שאינו פוליטיקאי בעצמו, בכל שיטה - יכול לעשות, הוא לפעול לכך שאותם אנשים יחזיקו בהשקפת עולם דומה לשלי מצד אחד, ושיהיו חכמים ומוכשרים ככל האפשר מהצד השני. זה בלתי נמנע שאח''כ אותם אנשים יקבלו החלטות או יפעלו באופן שאחשוב שהוא שגוי. כמעט תמיד זה יהיה מכיוון שאני טועה, ולא הם. הם הרי נחשפו ליותר מידע ממני והשקיעו הרבה יותר עבודה בניתוחו. רצון העם צריך לבוא לידי ביטוי בהתפלגות השקפות העולם והערכים בקרב האנשים שנמצאים בעמדת כוח, ובהחלט לא בפרטי ההחלטות הספציפיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראו מאמרו של רולניק. המציאות מסובכת. הכלכלה גם מסובכת וגם מלאה באמונות טפלות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא! (רציונלי) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המאמר רק מחזק את דעתי. יש לתת לעם להחליט על הדגשים, מה סדר העדיפויות שלו. בהקשר לדברים של עומר: על אחת כמה! אני לא צריך להבין בחינוך או בביטחון כדי לקבוע, עמדתית, ערכית, שחינוך הוא מעל ביטחון. ברור לי לחלוטין שחוסן לאומי מגיע מ"חוסן" חינוכי. ואת זה אני רUצה לספר לנבחרים שלי. אני לא רוצה לספר להם או לבחור בהם לפי הטריקים או תחושות הבטן. אני רוצה להגיד ש א' יותר חשוב מ ב' שיותר חשוב מג' וכו - ומצידי שוועדה מסדרת תקבע את הפרסונות שיבצעו את דעתי. כך גם יוכל הבוחר לבחור ערכית ולא אישית לפי העיניים של מועמד זה או אחר. את המדדים והרפורמות והביצועים, כמובן שלא ניתן למדוד ובטח ובטח שלא ניתן להסתמך עליהם לגבי תוצאות העתיד. (ע"ע קרנות נאמנות המתרברבות בביצועי העבר שלהן... מה הקשר לזה וליכולת העתידית?). אולי שיטת הבחירה הכלכלית אינה הדבר הנכון, אבל היא כרגע בכל אופן השיטה היחידה שאני רואה המאפשרת לי, כבוחר, להגיד מה עמדתי הערכית בנושאים רבים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה "חינוך מעל הביטחון"? באיזו רזולוציה? תקציבית? אני לא מאמין שיש לך את הכלים להכריע אם עדיף להשקיע עכשיו מיליון ש"ח במערך השריון של צה"ל, או במחוז חיפה של משרד החינוך. אם אתה חושב שכסיסמא\עיקרון מנחה\היוריסטיקה, המשפט "חינוך מעל הביטחון" הוא נכון, פעל לכך שבמוקדי ההחלטה ישבו אנשים שגם מאמינים בכך, ותן להם להחליט אם קונקרטית, את ההשקעה הכספית הבאה, עדיף לעשות כאן או שם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מציע לעיין שוב בחלק הראשון של הנושא תחת תגובה 605172. בהקשר הזה "חינוך מעל הביטחון" הוא בהחלט עניין תקציבי: כן, יותר כסף לחינוך מאשר לביטחון. כדי להמחיש, אני הייתי מחלק את העוגה, את תקציב המדינה ל 4 השנים שלאחר הבחירות, בערך כך: חינוך 25%, ספורט 20%, תרבות 10%, בריאות 10%, ביטחון 10%, תחבורה 10%, פנים 10% (כל השאר 5%). בבחירה כזו, אני משקף את עמדתי ביחס למה שהמדינה צריכה לעשות. זה ה"אני מאמין" שלי. עתה, אם כל אחד יעלה בקלפי את האני מאמין שלו בצורה כזו, ונצליח לשקלל ולסנתז את התוצאות לבחירה המשקפת את רצון הבוחר (משימה מתמטית לא פשוטה כשלעצמה), הרי שקיבלנו רשות מבצעת המחויבת לבצע את רצונו של העם, וגם כבולה לכך מבחינת חופש הפעולה שלה. יתרה מכך, סיננו את התשלומים הצדדיים, את השלמונים המפלגתיים ואת חוק ההסדרים שעוקף את הכל. אין אפשרות לנבחר לחרוג מהגבולות שקבע לו הבוחר. אין לאן לברוח. זה רצון העם. במסגרת שקבע הציבור תעשנה פעולות השלטון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"האני מאמין" שלך לא אומר כלום. לדוגמא, 20% מה - 25% של חינוך, יכולים ללכת לישיבות. או לשליחת מורים להשתלמויות בשבדיה. או להעלות לכל אנשי משרד החינוך שאינם מורים את המשכורת. ה 10% ביטחון, יכול להיות פשוט לא מספיק. מה קורה למערכת שמקצצים מתקציבה 70%? אתה עכשיו לא יכול לשלם פנסיות שהתחייבת עליהן, לא יכול לשלם קצבאות לאלמנות ונכי צה"ל, הטנקים מחלידים במחסנים כי אין כסף לתחזוקה וכו'. גם אני חושב שצריך לקצץ במשרד הביטחון - אבל לקצץ 70% מהתקציב בשנה אחת זה לא ריאלי, ויביא לקריסת מערכות. כמה חובות צריך לקחת? כי חובות זה אומר שאפשר להשקיע יותר עכשיו - מצד שני צריך להחזיר אחר כך. האם צריך לסלול כבישים? איפה? או אולי לשים רכבות? או אולי בכלל לסבסד אוטובוסים? או להוריד מיסים על דלק ומכוניות? בקיצור - בלי פירוט, שהוא לא מעשי לצפות לו מצד האזרח הפשוט, אי אפשר לבנות תקציב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בטוח שלפחות באחד מדיוני האייל מישהו כבר הזכיר מה השם של תורת ערכים/מוסר/פוליטיקה שעושה רדוקציה של כל ההחלטות והפעולות לחור של הגרוש (== כמה זה עולה בכסף). מישהו יכול לעזור לי? אני מניח שבאותו דיון גם עלתה ביקורת על צורת ההסתכלות הנ"ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה עדיף? צבע העיניים? הקריצות? ההטבות לפני הבחירות? הבטחות? התרשמות רגעית ממועמד שלחץ את היד של השכן של הדוד שלך? אלו מסננים טובים יותר? צריך שיטה שתאפשר לעם לקבוע ערכית את סדר העדיפויות שלו. צריך שיטה שתעלים את האפשרות לעיוות רצון הבוחר. לאו דווקא דרך החור של הגרוש, אבל משהו צריך. אם אתם חושבים שהשיטה הנוכחית טובה, אז אולי כדאי להשאיר אותה. אם אתם חושבים שהקול שלכם, אפילו בהצבעה למפלגה הנכונה נשאר בה - אז אני כבר לא חושב ככה. אין שום ערובה שמשהו מהעמדות שלי ישמר. ואגב, אני שוב עונה לטענת ה 20% מה 25% שלי ילכו לטיולים לשוודיה ולא למקום טוב במערכת - זה בדיוק ההבדל בין מה יהדות התורה יעשו עם הכסף לבין מה שחד"ש יעשו עם אותו כסף - בשביל זה בוחרים תקציב + מפלגה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי: אתה סומך על המפלגה שתדע מה לעשות עם הכסף? כמוכן, מה על אותו חלק קטן מהציבור הישראלי שלא הצביע חד"ש? האם לא תהיה לו כלל השפעה על תציב המדינה בארבע השנים הקרובות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו היום - מי שבחר במפלגה שבסופו של דבר באופוזיציה, לא ממש קובע או משפיע על התקציב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. תודה. אבל אני מסתייג מהטון הביקורתי. אנשים צריכים לבחור לכנסת (ובעקיפין לממשלה) ב-''אנשי אמון'' שלדעתם סביר שיפעלו נכון, ולא ללכת שולל אחרי הבטחות ריקות ופרוגרמות ספציפיות. נדמה לי שזה פחות או יותר גם המצב בפועל. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |