בתשובה לערן בילינסקי, 23/10/12 22:43
 |
|
 |
||
|
||||
 |
המקרה הפתולוגי שלי ספציפי ליחימוביץ'. אני אחתוך לעצמי את היד לפני שאעשה משהו שתורם לה, אפילו בעקיפין. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מודה אבל לא עוזב. אמנם המקרה שלי פתולוגי אבל אשתי שמצליחה, להבדיל ממני, גם לשמוע מה אומרת ח''כ יחימוביץ', טוענת שהיא מטומטמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה אומר לך? ישמ לי ביקורת על חלקים מעבדותיה של יחימוביץ. זה שאישתך אומרת שהיא מטומטמת? אז היא אומרת.בכל אופן, הביקורת שלי איננה על שהיא מטומטמת כי היא לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני יכול לחוות דעה בעצמי האם יחימוביץ' מטומטמת או לא (כי מעולם לא הצלחתי להסיט את מסך התעוב המעוור) אבל אני סומך על אשתי בעניין הזה כי הביקורת שלה על יחימוביץ' היתה בנושא מקצועי שאשתי די מומחית בו. מכלי ראשון אני יכול להעיד רק על חיים רמון שאחרי ששמעתי אותו פעם מזמן בכנס על תקציב המדינה הגעתי למסקנה שאין לו שום מושג בדברים שהוא עוסק בהם וזו הסיבה שהוא משמיד בשיטתיות כל דבר שהוא נוגע בו. בשלב הזה צפים בי שוב הגעגועים לפוליטיקאים מהדור הקודם שהשתדלו להתעסק בדברים שהם מבינים בהם או לפחות להבין בדברים שהם מתעסקים בהם. מיולי 1999 ועד מאי 2006 כיהנו עשרה שרים כשרי תשתיות לאומיות. והנה הרשימה: אליהו סויסה, בייגה שוחט, אביגדור ליברמן, אפי איתם, יוסף פריצקי, אליעזר זנדברג, בנימין בן-אליעזר, אריאל שרון, אהוד אולמרט, רוני בר-און פלא שחברת החשמל פיתחה הפרעות התנהגותיות של ילד מבית הרוס? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא גם אני שמעתי את חיים רמון מדבר על תקציב המדינה בכלל והתנהלות האוצר כלפי מערכת הבריאות. אני חייב לציין שהוא מבין מהו תקציב המדינה. הוא מבין מה איש ציבור-פוליטיקאי- צריך להבין על תקציב המדינה. מה שבטוח הוא שהברנז'ה של הכלכלנים מעוניינת לקבע את התפיסה שחוץ מכלכלנים אף אחד אינו מבין מהו תקציב המדינה. זו כמובן אינה גישה דמוקרטית אלא פוליטית בלי שתהיה להם סמכות פוליטית נבחרת. לגבי שרי התשתיות הלאומיות אתה צודק. יש כאן משחק סכום 0 ; ככל שהדרג המקצועי צובר יותר כוח פוליטי, כך הדרג הפוליטי מאבד כוח פוליטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני מאשים את הדרג המקצועי אלא את הדרג הפוליטי. הוא ויתר על הכוח וכוח אינו מתגלגל ברחובות-יש מי שאוסף אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתרעם על המסקנה שלך בענין הברנז'ה של הכלכלנים, אבל אין לי את הסבלנות לכתוב את המניפסט כנגד התפיסה הזו. לצערי אחרי שהקשבתי לרמון הלא מצונזר קשב רב המסקנה שלי שהוא איסטרא בלגינא, בלי קשר למידת הבנתו או אי הבנתו בתקציב המדינה. אבל הנקודה שלי היתה שונה - שרים שאינם מתיימרים כלל להבין או אפילו להתמקד בפיקוח על ענייני משרדם, בניגוד לדור הקודם ו(כך אני תופס אותו) היותר אחראי של הפוליטיקאים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזה זמן מה ששרים שכחו שתפקידם הוא לייצג את הממשלה כלפי הסקטור שהם אחראים עליו, ולא להפך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נכון בחלקו. שרים אמורים לדאוג לכך שהדיון בממשלה יהיה דיון מורכב שיתייחס לבעיות מורכבות. לחלק מהגישה הזאת קוראים ''ייצוג סקטור''.נכון שקיים גם ייצוג סקטור אצל שרים. חייב להיות דיאלוג בין השר לבין האנשים שכפופים לתחום אחריותו. היום מי שמנהל חלק גדול מהפעילויות הוא האוצר (באשמת הפוליטיקאים) .גם בגלל הסיבה הזאת שרים מוצאים עצמם מייצגים את המגזר שכפוף להם. יש כמובן גם אינטרסים אליהם אתה מכוון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה פתאום "מזה זמן מה" ? אתה אומר שהיה פעם מצב שבו שר/ת החינוך לא היה נציג המורות או שר החקלאות לא היה נציג ההתיישבות העובדת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לימור ליבנת ורונית תירוש היו שרה ומנכ"לית של המורות? המשפט שלך אינו מחובר למציאות. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |