|
אני חושב שהתשובה לשאלה היא בניסוח מעט שונה של הדילמה. הנקודה שלדעתי השמטת משיקולך היא שצרכי התקציב של הממשל הולכים וגדלים. ההוצאות גדלות כל הזמן בגלל הסתבכות המצב המדיני והגידול המתמיד של השכבות שאינן משלמות מס. לכן האפקט אפילו של סירוב להגדיל את עול המס ובודאי אפילו להקטין אותו במקצת תהיה משמעותית כמו הפחתת מס משמעותית במצב טוב יותר. הרציונל הוא לסמן לממשל שאנחנו לא מוכנים ללכת יותר בדרכים שמתוה לנו המדיניות שלו. אם הוא מתעקש להמשיך בדרך הזו (להמשיך לשחד/לממן סקטורים מועדפים) שילך וימצא לו דרכים אחרות לממן את המשך המדיניות הזו. מעמד הביניים צריך לראות עצמו כמי שהשקיע כספו בבנק מסויים. בנקודת הזמן הזו, המשקיע מגלה שהשקעות הבנק לא עלו יפה ומנהלי הבנק באים אליו ומבטיחים לו שיש להם תכניות חדשות ומצויינות להשקעות שלא רק יחזירו למשקיע את הפסדיו, אלא גם יצרו לו רווח. תשובת המשקיע צריכה להיות שאם ההשקעה כל כך מבטיחה, יטרח הבנק וימצא לו משקיעים אחרים. אם וכאשר הבנק יצליח להזיר את הוננו לקדמותו, אז נשקול להרחיב שוב את השקעותינו. התנהגות אחרת היא בבחינת זריקת כסף טוב אחרי כסף רע.
|
|