בתשובה לניק, 16/10/12 17:32
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הוא לא ישנה את דעתו, וטוב שכך. יש מקום גם לדעה כמו שלו. למעשה, חסרים בעלי דעות כמו שלו, כי "בעלי הדעה הנכונה" שיודעים מי לאומן פשיסט ומקארתיסט. לא סותמים פיות לאף אחד אבל נותנים להבין מה היא דיעה לא לגיטימית, לא בסדר, שעוברת כל גבול. הברנז'ה תסתכל עליך עקום, גם אם אתה שמאל כמוהם, אם תעיז להגיד שיש מחיר לשקרים, לעלילות, ולהסתה- והמחיר הוא החלשתה של מדינת ישראל. אף אחד לא יחרים אותך, אבל עובדה שבתקשורת די נדיר לכתוב שלא במסגרת של מה שארז קרא: " ההשקפה ההומניסטית הגורמת לאנשים לצאת גם כנגד דברים שבני עמם מעוללים לעמים אחרים" . לפי ארז אין שמאל יש רק:"השקפת העולם הליברלית שגורמת לתמוך בכל מדיניות של זכויות האדם". מי שמעיז לטעון שזכויות אדם זה חשוב, אבל זכויות אדם לאלה שמשתמשים בהם להחריב אותנו, זה מסוכן. משלם מחיר על העצמאות המחשבתית שלו, אני בטוחה שימיני ימצא בימה חדשה, זה לא משנה את העובדה שאחרים כמותו כמעט ואין, בגלל המחיר של לקבל מבט עקום ותוית פשיסט מקארתיסט. בקשר ל"מעריב" אני לא יכולה להסכים יותר. ואני מקפידה לקנות אותו, למרות שהוא עולה כמו "ידיעות אחרונות" (אם לא קונים אותו ב"צומת ספרים"), ו"ידיעות אחרונות" מכיל בערך כמות כפולה של דפים ותוכן. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האמנם: עובדה שבתקשורת די נדיר לכתוב שלא במסגרת של מה שארז קרא: " ההשקפה ההומניסטית הגורמת לאנשים לצאת גם כנגד דברים שבני עמם מעוללים לעמים אחרים"? למיטב ידיעתי העיתון הנפוץ בישראל עם כמעט 40% חשיפה הוא ישראל היום. השני, ידיעות, עומד על 37%, השלישי, מעריב, 11%, הרביעי הוא ישראל פוסט עם 8%, והארץ חמישי עם 7% (נתעלם, לצורך העניין, מהעיתונים הכלכליים והחרדים). אני לא מכיר את ישראל פוסט, אבל את באמת טוענת שזאת עובדה שבישראל היום, בידיעות, בבמעריב או אפילו בהארץ נדיר למצוא כותבים שנמצאים מימיני וימינה? ימיני לא משלם מחיר על "העצמאות המחשבתית שלו" (ולו רק בגלל שאין לו כזאת), למעשה הוא מרוויח מהמשחק הזה לא מעט, וזה מה שמבטיח לו עבודה גם בעתיד. כשהעיתון היחידי שעוד נותן רבע במה לדעות שנמצאות קצת שמאלה מהמרכז נחשף לפחות מעשירית מהאוכלוסיה ועומד לפני פשיטת רגל, הפארנויה שלך נשמעת כמו שחזור לא מוצלח במיוחד של טומי לפיד בשנות השמונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה עיניין מוזר שאנשי השמאל טוענים שהתקשורת במדינה ימנית, ואנשי הימין בטוחים שהיא שמאלנית. נדמה לי שזאת היתה שלי יחימוביץ שאמרה שאם היו שמים קלפיות במקומות העבודה של העיתונאים, היה רוב למפלגת העבודה ולמפלגות משמאל לה. אני לא זוכרת בקשר למה זה נאמר. יכול להיות שזו היתה תשובה לשאלה: "למה העיתונאים לא התעקשו להעלות את הבעיתיות בהסכם אוסלו", או אולי זה היה בקשר ל"למה הם לא התעקשו לחזור ולדוש בסכנות שנבעו מההתנתקות", (או אולי זה בכלל היה קשור ליציאה מלבנון). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה למי מצביע מחלק התה או למי מצביעה כתבת הפלילים לא ממש רלוונטית. הרי זה לא שיש להם (מחלק התה וכתבת הפלילים) במה הרבה יותר גדולה מלך ולי. השאלה המעניינת היא למה מצביעים כותבי הדעות. אם נסתכל רק על ימי החול בשבוע האחרון1 בעיתון הנפוץ במדינה (שלמזלינו גם מאפשר לנו לבדוק בארכיון2 שלו): ביום רביעי, ה-10 לאוקטובר היו: שיר זיו, ביקורת טלויזיה (סבא טוביה, לא ימין ולא שמאל) הקריקטורה היומית (שלמה כהן צוחק על אובאמה - ימין) חזי שטרנליכט קורא להגביר את התחרות בשוק החלב (ימין) גבי אביטל קורא להחזיר את ההרתעה בעזה (ימין) דניאל פייפס תוקף את האיסלאם (ימין) גיל נדל תוקף את האיחוד האירופי עקב החרמת התנחלויות (ימין) ביום חמישי ה-11 לאוקטובר היו: יעקוב אחימאיר על הבחירות בארה"ב (ימין, אבל נלך לקראתך ונסמן אותו כנטרלי) עוזי ברעם על הבחירות (לא ממש שמאל, אבל עוזי ברעם, ואמרנו שהולכים לקראתך, אז שיהיה שמאל) חיים שיין כותב על הבחירות (ימין) ביקורת טלויזיה (לא ימין ולא שמאל) אורי הייטנר כותב על הבחירות (ימין) ביום ראשון ה-14 לאוקטובר היו: ביקורת טלויזיה (לא ימין ולא שמאל) קריקטורה יומית, שלמה כהן על ההפצה באירן (ימין) יעקב אחימאיר על פרס הנובל לשלום (אגב, בדיוק מה שימיני כתב, ימין) שלדון אדלסון תוקף את אובמה (ימין) אביעד כהן תוקף את אולמרט (ימין) ביום שני ה-15 לאוקטובר היו: צבי הראל על אולמרט (ימין) אברהם בן צבי על אובאמה (ימין) שיר זיו על וורהול (נלך לקראתך, שיהיה שמאל) יעל לרנר: "אבטלה? על תתפנקו תעבדו" (ימין) ורון בריימן על ירדן (ימין) וביום שלישי ה-16 לאוקטובר היו: שיר זיו על חטופים (נלך לקראתך, שיהיה שמאל) שלמה כהן על כחלון (נלך לקראתך, שיהיה שמאל) יובל בנזימן על הבחירות (שמאל) חיים שיין על עבריינים רבנים (ימין) דרור אידר על המכון הישראלי לדמוקרטיה (ימין) יוסי ביילין על סוריה (שמאל) אז, מה כמה זה יצא? 17 מול 5 כשהלכתי לקראתך. את באמת חושבת שזאת עובדה3 שאין במה לדעות מימין? שאם יציבו קלפי בין כותבי הדעות והעורכים בישראל היום (או בידיעות, או במעריב או בין מגישי המילה האחרונה בגלי צה"ל) השמאל ינצח? 1 אני מזניח את יום שישי משום שהוא קשה יותר לבדיקה, אבל את מוזמנת לבדוק לבד, בין דרור אידר לדורי גולד המגמה זהה לשאר השבוע, ואת מוזמנת לבדוק בעצמך. 3 נראה לי שאת מייחסת למילה "עובדה" משמעות קצת שונה משאני מייחס לה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מודה, מאז שיש "ישראל היום" אכן יש שינוי מבורך. אבל "ישראל היום" הוא אנומליה ככלי תיקשורת, כי אדלסון במוצהר הקים אותו כתגובה לכך שלא הייתה במה לעיתונאים מן הימין. (כמובן, תמיד היו יעקוב אחימאיר ואחרים, זכור שימיני כתב פעם שהוא שינה את דף הדעות במעריב, כשהוא ערך אותו, שיהיה יותר מאוזן, ולא יביא רק דיעה אחת, + עלה תאנה, כמו אורי אורבך, או אליצור, או במיקרים נדירים ביותר העצני). מן הסתם, השינוי החל לא עם "ישראל היום" אלא עם "מקור ראשון" אבל אותו קוראים פחות מאת "הארץ" אני חושבת. ואם העבודה זה לא שמאל, אז כל מה ששמאל להעצני, זה לא ימין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אממממ. יהיה מעניין לעשות את הבדיקה על "גלי צה"ל" מ-5 בבוקר עד 5 בערב. ועל "רשת ב"', ועל ערוץ 1, 2, ו 10, מ5 בערב עד 11 בלילה. והם מקבלים תקציבים מהמדינה לא ממליארדר מוזר עם הון שלו מהבית. משהו ששיעשע אותי הקשר למפלגת "העבודה", מעוז השבט הלבן, 8 חברי כנסת: בן אליעזר-מייצג נאמן של השבט הלבן בן סימון- כנ"ל איתן כבל- כנ"ל עמיר פרץ כנ"ל ראלב מג`אדלה- כנ"ל (יחמוביץ, (החברתית) הרצוג (נכדו של הרב הראשי), ובוורמן (המצחיק http://news.walla.co.il/?w=/9/1786179) ולעומת זאת, באותו זמן בליכוד... (אוי מה נעשה בלי שלום וכחלון...). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע... עוד שניה... סליחה על העיקןב, לקח לי זמן להרים את הלסת מהרצפה. במיני פתילון שהחל בתגובה 604532 הצלחנו לייצר דוגמא כל כך מוצלחת להבדל בין הגישות שלנו... הדיון התחיל בקביעה שלך על המציאות ("עובדה שבתקשורת די נדיר לכתוב שלא במסגרת של מה שארז קרא") קביעה שהתחילה במילה "עובדה" שגרמה לי לחשוב שאולי באמת יש לך תימוכין אמיתיים ל"עובדה" הזאת, שאולי היא משאירה איזה סימן במציאות שלנו. בגלל שה"עובדה" הזאת לא היתה מוכרת לי, הרשתי לעצמי לפקפק בנכונותה. אילו אני הייתי במקומך הייתי הולך ומחפש תימוכין לאותה עובדה. אבל את קבעת שעצם הפקפוק שלי הוא "ענייו מוזר" (כמה מוזר, לפקפק במשהו שכתבת שהוא עובדה) והבאת בתור תימוכין אמירה שאת לא יודעת מי אמר (נדמה לך שזאת יחימוביץ') לא באיזה הקשר היא נאמרה, לא מתי היא נאמרה ושגם אילו נאמרה, ואפילו אילו היתה נכונה (הרי לא כל מה שיחימוביץ אומרת הופך לעובדה בגלל שיחימוביץ אמרה אותו) לא היה באמת מחזק את הטיעון שלך (כאמור, למי משנה לאיזה מפלגה מצביעה מחלקת התה). אני, בגלל שעדיין פקפקתי בנכונות העובדה הזאת הלכתי ובדקתי את נכונותה. ז"א ממש הלכתי ובדקתי אם היא תואמת את המציאות, דגמתי שבוע בעיתון הכי נפוץ במדינה ומצאתי שלפחות על פי המדגם האקראי שלי אין ממצאים לקיומה של ה"עובדה" שקבעת במציאות. אילו אני הייתי בנעלייך הייתי פשוט אומר: "אתה צודק, מה שכתבתי כ"עובדה" איננו נכון כלל", או, לחלופין, אילו הטיעון הזה לא שכנע אותך, הייתי מנסה למצוא בעיות במדגם שבחרתי, אולי השבוע האחרון היה חריג, אולי היה צריך לבחור את החודש האחרון (וכמובן שלא הייתי משאיר את זה כ"אולי" הייתי הולך ובודק... להראות שזה נכון) אולי החלוקה לשמאל וימין לא נכונה ("הרי ידוע לכל שגבי אביטל מצביע לעבודה"), אולי ישראל היום איננו העיתון הנפוץ במדינה... הרי בתגובה שלי הסתמכתי על כל מיני דברים שאפשר לפקפק בהם. אבל את בחרת לא לפקפק בדבר הזה שהבאתי (אצלינו קוראים לזה "עובדות", אצלכם, מן הסתם, קוראים לזה "עלבונות". "עובדות" זה משהו שקובעים בלי שום חיזוק במציאות על סמך תחושת בטן לא מבוססת וזכרון מציטוט לא רלוונטי מלפני עשר שנה.) זה בדיוק המקום בו מתפצלות הגישות שלנו, שגורמות לך לתלוש את שערותייך ולשאול את עצמך למה אני לא משתכנע מהטיעונים שלך, שגורמות לכריס להעלב ולפונז להיות משוכנע שאני לא "במחוזות ההגיון והעובדות". אם את רוצה לשכנע את עצמך, כריס והפונז, תמשיכי ככה (אבל מצד שני, כבר שכנעת אותם, אז מה הטעם) אם את רוצה לשכנע אותי, אולי כדאי לשנות גישה וכן להתייחס לעובדות (גם אם כריס קורא להם עלבונות) ובכל זאת לנסות לבסס את ה"עובדות" שלך על משהו מעבר לזה שקבעת שהוא עובדה ושמוזר לפקפק בה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא לא זאת. המילה "עובדה" לא היתה במקום, אבל אם אני אתנסח ואז אבדוק אלף פעם אם אין פגם באף מילה וכל מילה מדוייקת במיליון אחוז, אני לא אכתוב אף תגובה . אני מוותרת לעצמי כי אני מניחה שאתה תיקלוט את המסר וכוונת הדברים גם אם הם מנוסחים לא ממש בקפדנות. המידגם שדגמת, ואתה ידעת את זה מראש, אינו מוכיח שאין בימה לימנים, כי דגמת בכונה את מה שהוקם כבימה לימנים. הוקם בגלל שלא היתה בימה לימנים. כתגובת נגד לכך. "תיקשורת עוינת" זה לא המצאה שלי, זה משהו שמדברים עליו משנות ה- 70. אבל אני לא באמת מאמינה לך, שלא ידעת שתמצא ב"ישראל היום" יותר ימנים משמאלנים, אני הייתי מהמרת שזה כך בלי לעשות את "התחקיר" שעשית. עשית לך עבודה קלה. (אם היית בודק בגלי צה"ל יכול להיות שהיית מופתע לגלות שיש משהו בדבריי, מצד שני, יכול להיות שלא, לא בדקתי). נדמה לך שתפסת אותי על חם, שהצגת אותי במערומיי, וזה הופך אותך לצודק וחכם, ואת דרך המחשה שלך, ותפיסת העולם שלך לנכונות. אבל אתה לא מבין, הפונז וכריס אינם בהכרח מחזיקים בדעה שלי, ואני לא נעלבת, ובעיקר, התיסכול שלי לא היה בגלל זה שאני לא משכנעת, אני יודעת שאני לא אשכנע אותך. הדעה שלך לגיטימית, אתה חושב שאפילו מי שמטיף לרצח, כל עוד הוא לא רוצח, אין לגעת בו. אני וימיני חושבים שצריך לעצור אותו. אלה שתי דעות לגיטימיות ונכונות כל אחת בפני עצמה. אני לא מנסה לשכנע, אלא לחדד את הדעה שלי ע"י סיוף עם הדעה שלך. התסכול היה אך ורק בגלל הלולאה, כשלא מתקדמים וחוזרים על אותו הדבר בפעם האלף, והצופים וגם אנחנו כבר איבדנו את הסבלנות לדיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה שלי היא עם המילה עובדה, הבעיה שלי היא עם הקביעה שבאה אחריה. למיטב הבנתי הקביעה הזאת לא נכונה. את חושבת שהיא כן נכונה? אם כן, אכפת לך להסביר איך הגעת לדעה הזאת? זה לא רק מילה אחת שנבחרה בטעות, זה סיפור שלם שסיפרת לעצמך ולנו שלמיטב ידיעתי אין לו ביסוס במציאות. וכן, זה בדיוק כמו הדיון שהיה לנו על ימיני. לא כל כך הבנתי את המשפט: "המידגם שדגמת, ואתה ידעת את זה מראש, אינו מוכיח שאין בימה לימנים, כי דגמת בכונה את מה שהוקם כבימה לימנים. הוקם בגלל שלא היתה בימה לימנים. כתגובת נגד לכך.". בואי נגיד היית אומרת שאין יהודים בניו יורק. ואני הייתי הולך לבורו פארק ודוגם את האוכלוסיה שם, ומן הסתם הייתי מגלה כמה יהודים. האם זה לא הוכחה שהמשפט: "אין יהודים בניו יורק" לא נכון? אני צריך ללכת להארלם בשביל להפריך אותו? בחרתי את ישראל היום בגלל שהתפוצה שלו גדולה פי 6 מהארץ, בגלל שלהבדיל מידיעות יש לו ארכיון זמין, ובגלל שהנחתי שזה תהיה הבחירה הכי פשוטה להראות את מה שרציתי להראות. ובאמת, זה היה פשוט, ובאמת הראתי את מה שרציתי להראות. מה הבעיה עם זה? שעשיתי לעצמי עבודה קלה? ואם הייתי עושה לעצמי עבודה קשה היית משתכנעת? אגב, את באמת רוצה שנבדוק כמה מביעי דעה בגלי צה"ל מביעים דעה שנמצאת ימינה מהעבודה? זה יקדם את הדיון? אם נמצא שמדובר ב-70%, או ב-12%, האם אז תסכימי שהקביעה שלך היתה לא נכונה? נכון, "תקשורת עויינת" זאת לא המצאה שלך. זה לא היה נכון בשנות השבעים, לא בשנות השמונים ובוודאי שלא היום. אני לא חושב ש"תפסתי אותך על חם" אני חושב שהצלחתי להבהיר (לפחות לי) למה תמיד יהיה פער דיוני ביננו (וכן, ביננו כאן זה לא רק בינך לביני). הרי גם עכשיו את לא מוכנה להגיד: "טעיתי". קבעת עובדה (ימיני לא סותם פיות, אין במה לימניים בתקשורת הישראלית...) וזהו - שום דבר בעולם לא יגרום לכם לשקול אותה מחדש וכל פעם תופתעו מחדש לשמוע שזה שקבעתם עובדה לא הופך אותה לנכונה לדעתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"זה שקבעתם עובדה לא הופך אותה לנכונה לדעתי". זה לא שקבענו עובדה. אני יפעת, אני העלתי את הסוגיה האם ימיני הוא קול ייחודי. (איש שמאל שלא חושב כמו ארז: שישראל אשמה, שהפלשתינאים הם הקורבנות. שהם אלו שמנסים להגיע איתנו לפיתרון שלום צודק שנוכל לחיות איתו, שהמיסתננים הם קורבנות אומללים שלא גורמים לנו נזק ולא יגרמו . וכן הלאה). ציינתי את הטענה, המוכרת, שנידונה אלפי פעמים לעייפה, שהתקשורת בישראל. (וגם בארה"ב דרך אגב, נעשו על זה מחקרים), מוטה שמאלה, ולאנשי ימין יש בעיה למצוא מקומם בתחום. כן, אני יודעת ש"ישראל היום" שהוקם כדיי לשנות את המצב, אכן, שינה משהו. אני לא עד כדי כך טיפשה, אם הייתי אומרת "מספר היהודים בארה"ב הוא זניח, משקלם בקולות הבוחרים הוא כמעט אפסי" היית מסביר לי שמספיק שיהיו עשר, ואז זה יותר מאפס? לא חשבתי שדעתי על התיקשורת או על ימיני נכונה לדעתך. קראתי את דעתך, הבנתי את דעתך, אין לי בעיה שאתה מחזיק בדיעה אחרת ממני. אני מיציתי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |