בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר, 12/10/12 9:13
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני רחוק מלהיות אוהד המשטר הסיני, אבל זו נראית לי קצת היתממות – לפני שנלך רחוק להחרים את צרכני השנהב, אולי נסתכל קצת יותר קרוב הביתה אל צרכני היהלומים, הזהב, הקקאו והמתכות הנדירות? כל אחד מאלה, עד כמה שידוע לי, מממן מיליציות אלימות והרס סביבתי באפריקה בדיוק כמו סחר השנהב. אם צרכנות אחראית היא בין "הערכים של המערב", נראה לי שמדינות המערב הן "רעות" לא פחות מסין, ולא פחות מאפריקה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מבין מה שציינת, רק היהלומים מתקרבים להיות מוצר מותרות. קרטל משווקי היהלומים העולמי הבין שיש בעיה כזו ומשקיע לא מעט משאבים בסימון מקורם של היהלומים. דיברנו בעבר על יהלומי דמים בכמה מקומות וגם הנושא של כמה מתכות נדירות עלה: לדוגמה בדיון כנס קימברלי למניעת סחר ב"יהלומי דמים" נפתח בתל אביב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר בהחלט להתווכח על זה, אבל בכל מקרה לא נראה לי שזה רלוונטי. האם אנחנו עומדים להחרים את סין מתוך עמדה כמו "אנחנו הורסים את אפריקה בשביל אייפונים, אתם הורסים את אפריקה בשביל תרופות מסורתיות, אייפונים זה יותר חשוב אז נחרים אתכם עד שתחדלו מדרככם הרעה"? לא נראה לי שהם ישתכנעו ובצדק. זו נראית לי עמדה מוסרית די רעועה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נבדוק מה קורה בשאר המשאבים שהזכרת: 1. קקאו: הבעיה עם קקאו היא השימוש בעבדות ילדים לשם גידולו. במקרה הזה הלחץ הציבורי הצליח ליצור התחלה של משהו שדומה לקימברלי אצל היהלומים. אולם יצרני הקקאו הצליחו למסמס אותו: 2. מתכות נדירות: אני מניח שהכוונה היא למתכות נדירות שבמקרה נמצאות דווקא בקונגו (או שאזור עימות אחר). מקרה מפורסם של מתכת כזו הוא הקולטן. עיקר התפוקה של קולטן הוא דווקא באוסטרליה, אולם כמות לא מבוטלת מופקת ממכרות בקונגו. מספר חברות מערביות נתבעו (והפסידו) על מעורבותן בקשרים עם מבריחי קולטן. נראה כי מבריחי קולטן מוכרים אותו ליצרניות אלקטרוניקה סיניות (שלא יתרגשו מכל מיני חרמות מערביים, מן הסתם). 3. הזהב: מה בדיוק הבעיה של הזהב? עיר תפוקת הזהב בעולם היא במדינות יציבות ולכן אין בעיה רצינית של "זהב דמים". הבעיה הרצינית יותר היא של זיהום מתוצרי תהליך הפקת הזהב. כורים אדמה או סלעים עם ריכוז נמוך למדי של זהב וממצים אותו בתהליך מסובך שיוצר תוצרים רעילים. במדינות מתוקנות חברה שכורה מחצבים מחויבת לטפל גם בתוצרים הרעילים של הכרייה. לפחות ברמת העיקרון. בפועל לפעמים החברות המפעילות מצליחות לעקוף את האילוץ הזה בעזרת תרגילים מתרגילים שונים. אבל זה כבר עניין של חתול ועכבר. לסיכום: צרכני ומדינאי מדינות המערב לפחות משתדלים. התוצאה היא שמשאבים מוקדשים לנושאים הללו, למרות לחצים כלכליים נגדיים ניכרים. לפעמים אותם לחצים נגדיים מצליחים. אבל זה די ברור: יש מגבלות לכוח. מה עושים בסין בעניין השנהבים? ולא. אף מדינה לא הולכת להחרים את סין רק בגלל זה. זה לא ישיג כלום (ויש סיבות פוטנציאליות קצת יותר חשובות לחרם על סין). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נראה לי שאפשר להגיד שצרכני ומדינאי מדינות המערב משתדלים. נשמע לי כאילו יש כמה ארגונים שמנסים לעורר מודעות, וקומץ צדיקים בסדום בין הצרכנים והמדינאים, אבל את רוב האנשים ממש לא מעניין מאיפה מגיעים המוצרים שהם קונים. האם אתה קונה שוקולד שאינו תוצרת סחר הוגן? האם אתה מכיר מישהו שקונה שוקולד שאינו מסחר הוגן? אני לא מכיר כמעט אף אחד שמקפיד על זה. גם זהב נכרה בקונגו, עם אותן בעיות כמו שאר המינרלים שלהם. אומנם לא חלק גדול מהסחר העולמי בזהב, אבל מספיק בשביל לגרום הרבה צרות: אני לא יודע כמה משאבים מוקדשים במדינות המערב לעניינים האלה, וממש לא יודע כמה מוקדשים בסין – כדובר עברית ואנגלית ותושב מדינות מערביות, אני מוטה בבירור לקבלת מידע רק על המאמצים במערב. אולי כשהסינית שלי תהיה טובה יותר אוכל לתת יותר מידע על סין. אבל בכל מקרה, אני לא חושב שזה משנה. בשורה התחתונה צרכני המערב גורמים נזק באפריקה בדיוק כמו צרכני סין, ולנקוט צעדים נגד סין בלי צעדים מקבילים נגד אחרים נראה לי גם לא הוגן וגם לא יעיל. אם רוצים לעזור לאפריקה, נראה לי שיעזור יותר להחרים את המכולות שמוכרות שוקולד שמערב עבדות ילדים, את התכשיטנים שלא יודעים בדיוק מאיפה הגיעו הזהב והיהלומים שלהם, ולחשוב ברצינות על מוצרי האלקטרוניקה שלנו1. 1 אני מודה שקשה לי להציע חרם מלא בתחום הזה – מאז שלמדתי על עניין המתכות הנדירות עוד לא נדרשתי לקניית מוצרים כאלה, אבל ביום שיתקלקל המחשב, הטלפון2 או קורא הספרים האלקטרוני שלי, אני עדיין לא בטוח מה אעשה. 2 אגב, המחשה נהדרת – כשצפיתי בכתבה של 60 דקות על זהב הדמים, היא הגיעה כרגיל עם פרסומת – פרסומת למבחר הסמארטפונים החדש של חברה כלשהי, כמובן. אין הולם יותר מזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאמור, מקרה השוקולד הוא מאבק שבינתיים מוסמס בהצלחה על ידי הגופים המסחריים. צריך לזכור שלצרכן המערבי אולי אכפת, אך המאבק הזה הוא רק אחד מבין כמה עשרות1 מאבקים דומים להם הוא מתבקש לסייע. לא מעט מהם הוכתרו בהצלחה. לעניין מתכות נדירות: זוהי הכללה. יש עשרות מתכות בקבוצה הזו. על מי מהן בדיוק אתה מדבר? לצורך העניין: מה דעתך, לדוגמה, על השימושים בגדוליניום ובנאודומיום? 1 עשרות? אין לי מושג כמה. יש לי הרגשה שיותר. נסה לכתוב רשימה של המאבקים הצרכניים שהיו אמורים להשפיע על בחירתו של הצרכן הממוצע בארץ בשנה האחרונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עשרות מאבקים דומים? אני אשמח לקבל רשימת מאבקים שצרכנים מערביים מתבקשים לסייע וגם מסייעים להם, בתנאי שאכן יהיו דומים – כלומר לא מיועדים לעזור לאותו הצרכן (נחרים את הקוטג' כדי שהקוטג' יהיה זול) אלא מיועדים לעזור לזולת (נחרים את השוקולד כדי שלא תהיה עבדות ילדים באפריקה). חוץ אולי מכבד אווז, אני לא יכול לחשוב על שום דבר כזה. עוד לא נתקלתי באדם שניסיתי לעודד לצרכנות אחראית1, והבעיה הייתה שהוא עסוק מדי במאבקים אחרים. החוקיות שאני ראיתי היא כמעט תמיד, מי שמתחיל עם צרכנות אחראית בתחום אחד ממשיך גם לתחומים אחרים. בעניין המתכות הנדירות – אני מתכוון לאלה המפורסמות בכרייתן הבעייתית בקונגו. אני לא מומחה לנושא, אבל ויקיפדיה לדוגמה מצביעה על טנטלום, בדיל וטונגסטן (Conflict Minerals [Wikipedia]). 1 אני לא עוסק הרבה בסחר הוגן, אבל כטבעוני אני נתקל בהרבה אנשים שמסכימים על עקרונות הטבעונות או לפחות הצמחונות, ועדיין קונים בשר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אני מדבר על סך כל המאבקים הצרכניים. המאבקים המוסריים מתחרים עם השאר על תשומת הלב של הצרכן. אבל הזכרת כבר כמה מאבקים צרכניים בתחום בעלי זכויות בעלי החיים. ויש כמובן את הכשרות: מאבק צרכני מוצלח מאוד של קבוצת צרכנים קטנה יחסית. רגע. אז לא מדובר על משהו שמצא רק במכשירי יוקרה. מדובר על הטונגסטן שבנורה חסרת כספית (ובמקומות רבים אחרים), הבדיל שבהלחמות (ובמקומות רבים אחרים). למה אתה מנסה להחרים את המכשירים היקרים הללו שבמקרה מכילים קצת טנטלום (בין המון רכיבים אחרים). מה אתה מנסה להשיג בדיוק במשימה סיזיפית כזו? לפי הערך הוויקיפדי על טנטלום: However, although important for the local economy in Congo, the contribution of coltan mining in Congo to the world supply of tantalum is usually small. The United States Geological Survey reports in its yearbook that this region produced a little less than 1% of the world's tantalum output in 2002–2006, peaking at 10% in 2000 and 2008. המצב עם הטונגסטן דומה: רובו של הטונגסטן נכרה בסין. רואנדה מספקת אחוזים בודדים מהתפוקה העולמית (לא מן הנמנע ששחלק מהם מגיעים מקונגו). גם המצב עם הבדיל די דומה:מה שאומר שחרם צרכני פשוט הוא חסר תועלת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה כנראה צודק בעניין המתכות, נראה כאילו הערכתי לא נכון את מידת ההשפעה שלהן. אני אצטרך בהזדמנות לבדוק את זה יותר לעומק. ועדיין אני לא רואה סיבה להיטפל לסינים – צר לי על הצרכנים המערביים הטובעים במאבקים צרכניים, אבל זו בעיה שלהם. אני בטוח שגם לסינים יש הרבה דאגות כשהם הולכים לקניות. זה לא משנה את הנקודה שהצרכנים המערביים לא מפגינים אכפתיות גדולה לזולת בקניות שלהם, ולכן אין הגיון להחרים דווקא את הסינים. לא הזכרתי "כמה מאבקים צרכניים" בתחום זכויות בעלי החיים, הזכרתי את המאבק נגד כבד אווז בתור המאבק היחיד אי פעם בתחום הצרכנות המוסרית שהצליח במידה כלשהי. הזכרתי גם את הטבעונות כדוגמה נגדית, שעדיין לא ממש סחפה את העולם המערבי איתה. הכשרות היא מקרה מעניין, אבל הוא ממש לא מייצג את ישראל או את המערב – אנחנו לא יכולים להצביע על זה כמקרה שבו "אנחנו" (בניגוד לסינים) הצלחנו במאבק צרכני מוסרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פיירטרייד1 די מצליח בעולם המערבי. כל כך מצליח שבבריטניה קשה למצוא שוקולד או קפה שאיננו פיירטרייד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינטל הכריזה לא מזמן שהשבבים שהיא מייצרת כבר לא כוללים "מחצבי סכסוך" (conflict minerals). לא מן הנמנע שאינטל רוצה לקבל עוד נקודות בתחרות העזה שיש לה לאחרונה נגד יצרניות שבבים אחרות (שחלקן סיניות). אבל סביר להניח שהסיבה לכך היא תקנות של הוועדה לניירות ערך ולבורסות (SEC) שעומדות להכנס לתוקף בקרוב ומחייבות חברות ציבוריות אמריקאיות לדווח על שימוש ב"מחצבי סכסוך" מקונגו ומסביבתה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |