בתשובה לדב אנשלוביץ, 29/09/12 7:32
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ארי שביט מפרט: "לפני ארבעה חודשים חנך מוסף “הארץ” את “החזית המזרחית”. הסדרה נועדה לשמש במה לדיון איכותי, נקי וענייני בסוגיה האיראנית. היא ניסתה ללכת מעבר להתלהמות ומעבר ליצריות ומעבר לקטטות האישיות כדי להציג בפני קוראי “הארץ” קשת רחבה של מחשבות על איראן. 13 אישים התראיינו כאן: בוגי יעלון, יצחק בן ישראל, יחזקאל דרור, עוזי ארד, גיורא איילנד, קובי ריכטר, יוסי ביילין, אפרים סנה, אפרים הלוי, צחי הנגבי, עמוס ידלין, בכיר לשעבר בוועדה לאנרגיה אטומית וכמובן מקבל ההחלטות הידוע. שניים־שלושה תמכו בתקיפות בהפצצה, שלושה התנגדו בנחרצות להפצצה והאחרים ביטאו עמדות מורכבות. אך מה שהיה מוסכם על רוב המרואיינים הוא שבמרכז האסטרטגיה האיראנית של ישראל חייב לעמוד שיתוף פעולה הדוק עם ארצות הברית. כמעט כל המרואיינים הסכימו ששיתוף פעולה שכזה לא הושג בשנים האחרונות וכי יש לעשות מאמץ עליון כדי להשיג אותו בעתיד המיידי. אף על פי שממרבית הראיונות השתמע שנתניהו וברק ראו את האתגר האיראני באופן חד וממוקד, עלה מהם גם שהשניים התמקדו באופן מוגזם באופציה הצבאית הישראלית. הם נכשלו בהכנה של דעת הקהל העולמית והישראלית להתגוששות עם איראן ולא הכינו את ישראל כראוי לשעת מבחן. " קישורים לראיונות עצמם נמצאים בגוף המאמר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בקורתי כוונה לדבריו החוזרים ונשנים של ארי שביט בתכניות ערב שבת בטלויזיה שבהן דיבר על התיעוב שחש אובאמה לנתניהו, מבלי להסביר איך התיעוב הזה קשור לבעיית איראן ומה צריך נתניהו לעשות (אולי לשנות את התסרוקת), כדי שאובמה יפסיק לתעב אותו. ארי שביט לא הזכיר כאן מדיניות מסויימת, ולא הזכיר כלל את אהוד ברק. אתה הבאת ציטוט של ארי שביט שבו הוא מדבר על מדיניות של "נתניהו ברק". טענתו היא שלצורך ההתמודדות עם איראן דרוש שיתוף פעולה הדוק עם ארצות הברית ושהשניים לא טרחו לטפחו באמצעות, למשל, הסברה ופנייה לדעת הקהל בארצות הברית. זו ביקורת מסוג אחר, והתיעוב האישי של אובמה כלפי נתניהו שהוא נושא הביקורת הראשונה לא מופיע כאן כלל. כך או כך אני חולק לחלוטין גם על הביקורת הזאת. מלחמות ישראל ממלחמת השחרור ועד מלחמת ששת הימים ובמיוחד המבצעים המוצלחים של תקיפת הכור בעיראק והתקיפה בסוריה לא נעשו בכלל בידיעתה של ארצות הברית, ודווקא המוצלחים שבמבצעים זכו לביקורת חריפה ממנה. אפשר לומר שרק מלחמת לבנון השנייה נעשת בתמיכה מסויימת של ארצות הברית ובוש הבן, וזו דווקא הייתה הרעה והמטופשת שבמלחמותינו. אם תתקוף ארצות הברית את איראן היא תעשה זאת לא בגלל האינטרסים של ישראל, ואם תתקוף ישראל את איראן היא תעשה זאת, כמו תקיפת הכור בעיראק, ללא ידיעתה של ארצות הברית, ולכן שיתוף הפעולה כאן הוא, לדעתי, לא החשוב שבגורמים. אין זה נכון גם שהממשלה לא משקיעה בפנייה לדעת הקהל בארצות הברית. אין כנתניהו שעוסק דווקא בנושא זה ומצליח בו הרבה יותר מאחרים. האבסורד הוא שנראה לי שדווקא הצלחתו ההסברתית שם מעצבנת את אובאמה, וזה מעמיד בסתירה את הביקורת הראשונה של ארי שביט אל מול הביקורת שבצטוט שהבאת. איני יודע מה בדיוק כתבו שורת האישים שמופיעים בצטוט. אם מישהו מהם אומר דברים דומים לדעתו של ארי שביט, הבא את הדברים הספציפיים האלה כדי שאוכל להגיב. ולבסוף, כדי להדגיש את חכמתו הרבה של ארי שביט וראייתו את הנולד ראוי לחזור ולהביא עוד ציטוט שלו: "הנסיגה החד צדדית של ישראל מלבנון לימדה את כל מי שלא הבין זאת קודם לכן מהי חשיבותו של גבול מוכר לביטחון ישראל. מאז שנת 2000 הוכח בגבול לבנון מה כוחה של החומה הבלתי נראית של לגיטימיות בינלאומית. החומה הבלתי נראית הזאת היא אשר מגינה היום על צפון ישראל. החומה הבלתי נראית היא אשר מונעת אפילו מארגון רור כמו החיזבאללה לירות את אלפי הקטיושות ארוכות הטווח שברשותי לתוך תחומה הריבוני של ישראל" ("הארץ" 24-6-05 ) את הדברים האלה כתב ארי שביט בעת ההתנתקות. ראינו איך החומה שלו מנעה את אלפי הטילים של החיזבאלה להרעיש את ערי הצפון במלחמת לבנון השנייה, וראינו איך נסיגת ההתנתקות מנעה מהטילים העזתים להרעיש את דרום הארץ. קרה בדיוק ההפך. דווקה ה"חומה" אפשרה לעזתים לפגוע בערים כמו יבנה באר שבע אשדוד ונתיבות, ולהשיג טילים שמאיימים היום על תל אביב אם כי עדיין לא באו לידי ביטוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רציתי עוד להוסיף, למקרה שארי שביט חושב שמדיניות נבונה של ישראל יכולה להביא לפעולה צבאית משותפת של ארצות הברית וישראל כנגד איראן, שדבר כזה יהיה אפשרי רק כשיבוא המשיח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדיניות ''נבונה'' כזאת היא פשוט איננה נבונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''מלחמות ישראל...לא נעשו בכלל בידיעתה של ארצות הברית''. תקן אותי אם אני טועה אבל ארה''ב ידעה על מלחמת ששת הימים, ארה''ב עמדה על סף עימות גרעיני עם רוסיה, ולמצער שיגור כוחות צבא לאזור, במלחמת יום כיפור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב ידיעתי האישית כל המלחמות שבהן פתחנו, מבצע סיני, ששת הימים, ומלחמת לבנון הראשונה הפתיעו את ארצות הברית. מלחמת יום כיפורים אינה מלחמה שפתחנו בה. וכמובן הפצצות הכורים בעיראק ובסוריה נעשו בהפתעה. אולי מלחמת לבנון השנייה הייתה בידיעת ארצות הברית, אבל זאת הייתה ממילא מלחמה מיותרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לחלוטין לא נכון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ידע אישי, סטודנט"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראיתי לפני יום או יומיים קטע מראיון עם רם עימנואל שישודר במלואו ביום שישי בערוץ אחד. אף הוא לא נותן משקל ליחסים האישיים בין נתניהו ואובמה. לדעתי זה צריך להיות די ברור שזה חייב להיות כך. אגב, הספקתי לשמוע לאחרונה שוב את ארי שביט חוזר ממש באותם מילים על אותו רעיון: אובמה קר אבל בשנאה לנתניהו הוא חם וכו' . . . זה כבר ממש מתחיל לצאת מהאף, והגיע הזמן שהבחור יפסיק לשעמם אותנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגלל צפיפות האירועים שכחתי לציין שבערב שבת האחרון לא האזנו בפעם המי יודע כמה לתיאור ציורי מפי ארי שביט כמה אובמה הקר שונא באופן חם את נתניהו. אולי עמדת הממשל בעת המשבר האחרון, שהוכיחה אולי שהפרט הזה גם אם הוא נכון הוא לא ממש חשוב, גרמה לו לסתום הפעם את הפה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ייתכן וארי שביט מתבונן עכשיו באירועי ביקור אובמה בישראל ובפגישתו עם נתניהו ואינו מאמין למראה עיניו. היכן השנאה "החמה" ? אני חושב שבעניין היחסים האישיים בין שני המנהיגים צריך להישאר רגועים וקרים גם ברגעים אלה בדיוק כמו ברגעים הקודמים שנראו אולי אחרת. ייתכן שיש חשיבות מסויימת ל"כימיה" אישית בין מנהיגים. אבל לא זה העיקר. לא היום וגם לא אז. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |