 |
אני חושבת שמה שכתבת נכון, רק אוסיף שלכתחילה מקור ראשון (שהחל כשבועון) לא נועד לאותו קהל שאליו פנו הצופה (יומון עד יומו האחרון) ונקודה (ירחון עד ירחו האחרון...).
הצופה הוותיק (תנועת המזרחי, המפד"ל) פנה בעיקר לקוראים דתיים-לאומיים בכל הארץ, נקודה היה ביטאון המתנחלים (שרובם דתיים-לאומיים) ואילו מקור ראשון היה אמור לפנות לציבור ימני - לאו דווקא דתי. זה השתקף בקו המערכתי וגם בעובדה שתמיד עבדו בו גם חילונים, כולל עורכים ראשיים - וזאת בשונה מהצופה ונקודה. המטרה הבלתי מוצהרת הייתה "מהליכוד וימינה" - מבחינת קהל הקוראים, כי ברור שהיה גם רצון להשמיע קול אחר באוזני אלה שאינם ימנים.
מקור ראשון קם ביולי 1997, על רקע תחושות קשות מאוד בימין הדתי והחילוני לאחר רצח רבין (כן, לקח קצת זמן להתארגן מנוב' 95' ועד יולי 97'). התחושה הייתה שכל מי שחושב ליכוד וימינה אשם אוטומטית, מבלי שדעתו תישמע בכלל, ושכלי התקשורת מגויסים נגד הימין כולו, בעיקר נגד הדתיים (זוכר? היו אז סיסמאות כמו "העם נגד תקשורת עוינת", "תשקורת" וכאלה. היה מרמור רב). בכל אופן, עם הזמן ומסיבות מסוימות שלא כאן המקום לפרטן, מקור ראשון אכן קיבל צביון דתי-לאומי, הגם שאינו באמת כזה. כך קרה שקניית נקודה והצופה הסתיימה במיזוגם לתוכו, כאילו השלושה פונים לאותו קהל.
מי יודע, אולי מעריב יהיה עכשיו מה שמקור ראשון נועד להיות - עיתון שהקו שלו ימני-לאומי אבל לא דתי. טוב, לזה קצת קשה להאמין, סביר יותר שהוא ינסה להיות אלטרנטיבה לישראל היום - לא חינמית, אבל רעיונית. למה? כי בן-צבי ואדלסון הקימו יחד את העיתון ישראלי ז"ל, הסתכסכו וסגרו אותו. לאחר מכן הוקם ישראל היום, ונראה היה שיש ביניהם תחרות מקצועית או עוינות שנשתמרה מאז אותו ריב. זו פרשנות צהובה משהו, אבל לא בלתי הגיונית. אני מעדיפה את הפרשנות שלך - מעריב כדאי לבן-צבי בזכות המותג ומערך ההפצה, לא לשם תחרות עסקית עם אדלסון דווקא. בן-צבי הוא אידיאליסט ימני שרוצה להשפיע, ומעריב הוא שופר חזק. טוב, חזק יחסית.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש