 |
אני זוכרת ששוחחתי עם אקדמאי מוסלמי שעבר את הברית בגיל 4. אז אפשר להתייחס אליו כ"קורבן" עם תודעה וזיכרון.
הוא לא זכר את המילה כמעשה אלימות שנעשה בחסר ישע. הוא היה גאה, כי הוא תפס את העניין כטקס מעבר, שיהפוך אותו לגבר.
אני מתקשה להאמין שהוא היה תופס את הטקס באותו אופן אם היו מפקיעים אותו לחלוטין מהקהילה ומפקידים אותו בידיהם הסטריליות של רופאים בחדר ניתוח.
אני בכל מקרה (לא דתיה) לא מוותרת על מילה, ולא רוצה אותה בחדר הניתוח, אפילו אם הרופא יהיה מנוסה כמו מוהל (לרוב הוא לא). ואני לא מעוניינת בהזרקת חומרי הרדמה לתינוק בן יומו, גם בזה יש סיכון. אני מעוניינת בטקס בעל אופי דתי בתוך הקהילה - כך יש לו בכלל משמעות עבורי.
אני לא מעוניינת להפקיד הכל בידי מוסד הרפואה, אפילו אם הוא משמש מקור סגידה אלטרנטיבי לכמה מבני זמננו.
האם ההתנגדות נוגעת לעובדה שמדובר במילה או שאתה מתייחס באותה חומרה להסרת שומות מגופם של תינוקות וילדים, תיקון שפת ארנב וכיו"ב?
יש כאן שני לוביאיסטים המתנגדים למילה. הם חוזרים על טיעונים שקראתי בשפות אחרות. טוב לא על כולם, כי בשפה העברית ברור שעניין המילה לא זר לרובו של הקהל. רובנו יודעים מנסיון שאין אמת בדבריהם, אלא אם כן אנחנו אנחנו באמת רוצים להאמין שבעלי העורלה נהנים יותר (איך מודדים את זה בדיוק?) או שהרוב המוחץ עבר טראומה נוראית.
בפרפרזה על דידי, פרויד לא נפגע מזה שהוא עבר ברית, הוא נפגע מזה מלראות את אביו היהודי מושפל על ידי אנטישמים.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש