|
||||
|
||||
אמש בשעות הערב נמסר שמאות חמושים נכנעים ומסגירים את עצמם ואת נשקם. תוך כדי הכתיבה אני שומע ברדיו שנתפסו למעלה ממאתיים מחבלים חמושים. הייתכן ? לפי כמה דפוסי מחשבה שהחלו להתפתח כאן, הפלשתינים מוכנים למות, כולם מתאבדים דבר לא ישבור את רוחם, וכדי לנצחם עלינו להרוג את כולם. החשיבה הזאת היא כמובן שטות מוחלטת. הערבים אינם איזה שהם חוצנים בעלי תכונות מופלאות. הם אותם ערבים שאנו מכירים למעלה ממאה שנה, ולא התחילו להתפתח אצלם בשנים האחרונות תכונות מוטציה חדשות. בפרוש יש אצלם נקודת שבירה, ואפשר לשבור את רוחם. החיילים המצריים שכפי שסופר השאירו את נעליהם וברחו במלחמת ששת הימים הם אותם חיילים שכבשו במלחמת יום הכיפורים את מוצבי קו ברלב. וגם אנו בשר ודם. במצבים מסויימים יתארו את צה"ל כ "בצא הטוב בעולם", ובמצבים אחרים יצביעו על מחדלים וחוסר רצון לחימה. האירוע הזה הוא אירוע שצריך להפיק ממנו לקח. כשנלחמים יש הישגים. אבל אם נשב ונחכה כל פעם ("בחכמה") למכה הבאה נגזור על עצמנו מוות. |
|
||||
|
||||
הדבר מוכיח שצה"ל הוא צבא טוב לעת מלחמה. אם המטרות מוגדרות היטב הוא יצליח לבצען במספר אבידות מזערי. כשהמטרות אינן מוגדרות, גם הצבא הטוב ביותר כושל. מי אחראי להגדרת המטרות? המדינאים. מי אחראי לביצוע? הצבא. מכאן שמצבנו בשנים האחרונות הוא כזה שהמדינאים כושלים והצבא מיומן. המדינאים שלנו הם אנשי צבא לשעבר. נראה שאנו מחפשים את קובעי המדיניות שלנו במקום הלא נכון. העיקרון הפיטרי בפעולה: איש צבא טוב הופך לפוליטיקאי רע ויישאר לעד בפוליטיקה. |
|
||||
|
||||
שכחת להביא כרפרנס מאמר חשוב שפורסם באייל: דיון 365 |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |