בתשובה לד''ר יעקב דריהר, 02/03/02 23:00
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כשאני קורא את מעריב בסוף השבוע, הטור של יאיר לפיד זוכה להצצה הראשונה. אני מאוד אוהב את סגנון הכתיבה שלו גם אם לא מסכים תמיד עם דעותיו. ואחר כל זאת אני לא מסכים עם כמה מהבחירות של לפיד: דורית בייניש עוד לא השיבה כראוי לטענות של יואב יצחק בפרשת דרעי. מה גם שבשנת 1993 שלושת השופטים בוועדה לבחירת שופטים לעליון התנגדו פה אחד לבחירתה. בראשם היה מאיר שמגר, אז נשיא בית המשפט העליון. גם שני עורכי הדין התנגדו למינויה. ארבעת הפוליטיקאים בוועדה תמכו בה. אבל הם היו המיעוט. שנתיים מאוחר יותר אהרון ברק כיהן כנשיא בית המשפט העליון. ברק, ידיד אישי של בייניש, הביא את בחירתה של בייניש שוב לוועדה. הפעם השופטים ועורכי הדין תמכו. הפוליטיקאים בוועדה המשיכו לתמוך וכך היא נבחרה. קצת בעייתי בעיני שופטת בית משפט העליון שישנה הסתברות שנבחרה לתפקיד גם כתוצאה מיחסים אישיים ומשפחתיים עם נשיא בית המשפט העליון. הרי לא השתנה דבר בשנתיים שחלפו מאז נפסלה מועמדותה. יעקב פרנקל שר אוצר - פרנקל התאים אולי לתפקיד הסטרילי של נגיד בנק ישראל, אבל שר אוצר זו אופרה אחרת לגמרי. שר אוצר צריך להיות פוליטיקאי. פוליטיקאי מקצועי. כזה הבקיא ברזי הפוליטיקה הפנימית, מכיר את כל קבוצות הלחץ, יודע להתנהל ביניהם, ובעיקר רואה את התמונה הכוללת. לפרנקל יזכרו לעולם את הריבית. ובעצם, למה לא. זה היה תחום אחריותו. אך שר אוצר הוא מעבר למדיניות המוניטרית. לא בטוח שפרנקל היה מיטיב להתסדר עם שביתות נכים, מוקדי לחץ וכו. קל לראות את ההצלחה של נגיד בנק ישראל כי הוא נמדד בתקשורת בעיקר בפרמטרים של יציבות מחירים. אף אחד לא בא בטענות לנגיד על מדיניות לא נכונה. פרנקל יכול להצטייר כהצלחה מסחררת ללא בעיה. הרי זה תמיד קל להעלות את הריבית לשחקים. את ההשכלות סופג שר האוצר עם האבטלה הגואה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ברק סידר לבייניש לא רק חברות בעליון, אלא את נשיאות בית המשפט. זאת בשל השיטה המעוותת של בחירת הנשיא, שאינה מתחשבת בשום קריטריונים של הצלחה אלא רק בגילו של המועמד בעת שמונה לבית המשפט. כך, ביום בו מונה ברק לעליון, הובטחה לו הנשיאות - וזאת לא רק מבלי שכיהן עד אז אפילו יום אחד כשופט, אלא אפילו מבלי שהופיע בבית המשפט כעו"ד! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממה שאני זוכר מלימודי האזרחות, אחת מהדרכים להיות מועמד לכהונת שופט הנה ללמד משפטים במשך 10 שנים לפחות. כלומר, להבנתי, הדבר מעוגן בחוק. אז מה לך כי תלין? ובאנלוגיה - ראש הממשלה חייב לכהן קודם כשר? או אולי בכלל עליו להיות קודם חבר כנסת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא טענתי שהמינוי לא היה חוקי. טענתי ששיטת מינוי נשיא העליון הנהוגה היא גרועה, משום שהיא מייעדת אדם לכהונה רמה וגבוהה מאוד מבלי שיוכיח את עצמו כשופט בכלל, וכשופט עליון בפרט. עד מינויו לעליון, שהבטיח שיהיה הנשיא, לימד ברק באוניברסיטה ושימש כיועץ המשפטי לממשלה, מבלי להתיצב בבית המשפט כטוען. ההשוואה לראש הממשלה אינה במקומה משום שהוא נבחר ציבור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי השאלה שלי תשמע מוזרה, אבל מי קבע ששופט, ואפילו נשיא בית המשפט העליון, חייב היה להתייצב קודם בבית המשפט כטוען? אני לא מצליח להבין מה גרוע בשיטה כזו ואילו יתרונות רוכש מי שהתייצב בבית המשפט כטוען (אולי משפטנים יסבירו?). ולפינת ההבאה לידי אבסורד - לו היה ברק טוען במשך כחצי שנה, חוזר לאקדמייה ועושה את אותו מסלול, האם אז הייתה נחה דעתך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא שהוא גם לא כיהן לפני כן כשופט, בכיר או זוטר. הוא יועד לעמוד בראש מערכת המשפט, ולפיכך ראוי היה שיתנסה בשיפוט וייבחן בכך קודם לכן. בדיעבד, מסתבר שהתאים לתפקידו, אם כי אני מתנגד בחריפות לדיקטטורה השיפוטית שלו, אך לא ניתן היה לדעת זאת מראש. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |