 |
מעשה ביו"ר הסוכנות שקנה לעצמו ולביתו מיני חפצים ובגדים בעשרות אלפי דולרים בעזרת כרטיס אשראי של הסוכנות שהיה אמור לשמשו לכיסוי הוצאותיו השוטפות בלבד, וחייב את הסוכנות בתשלום עבור רכישות שביצע בעזרת כרטיס אישי שלו. בית המשפט העליון זיכהו ברוב דעות על פי הנימוק הבא: "[נוצר] ספק סביר אשר לא הותר, בדבר קיומו של היסוד הנפשי הדרוש להרשעתו בעבירה של קבלת דבר במרמה. קביעה זו, יפה גם לענין העבירה של מרמה והפרת אמונים. אם נקבע, ולו מחמת הספק, ש[הנאשם] סבר בתום לב שהוא רשאי להשתמש בכרטיס סימס, והוצאותיו באמצעות כרטיס זה מנוכות מחשבונו - אין לייחס לו עבירה של הפרת אמונים. על סמך כל האמור לעיל, לא ניתן לקבוע ש[הנאשם] היה "בעל מודעות בפועל" לכך שמתבצע מעשה של הפרת אמונים. מכאן, שיש לזכותו גם מהעבירה של מרמה והפרת אמונים, בה הורשע בבית המשפט המחוזי". כבר היו דברים מעולם, למי שיודע להפעיל את היסוד הנפשי המתאים אצל השופטים. עניין קשה לתכנון וחיזוי, אבל לא לגמרי אקראי.
|
 |