 |
נכון, וגם הדוגמא של אתיופיה שמתוארת כאן מראה שמצב הדמוקרטיה וזכויות האדם יכול להתדרדר גם כשהמערב מעלים עין ולא מטיל סנקציות. אני מסכים שאין כאן חוקים מוחלטים, אבל כן יש נסיון מצטבר שאפשר ללמוד ממנו שסנקציות יעילות יותר ככל שהמדינה שעליה הן מוטלות היא קטנה יותר, דמוקרטית יותר, ובעלת קשרי מסחר מפותחים יותר עם המדינות שמחרימות אותה. עוד פקטור חשוב הוא שככל שהתנאי להסרת הסנקציות הוא מוגדר וממוקד יותר, כך גדל הסיכוי שהן יצליחו. לסנקציות שמוטלות במטרה להפיל מישטר או לכפות רפורמות דמוקרטיות יש סיכוי מועט ביותר להשפיע לחיוב. כל זה מגובה בלא מעט מחקרים, שפרטים על אחד הגדולים שבהם אתה יכול למצוא בכתבה שכתבתי על הנושא לפני שנתיים.
דוקא סין לדעתי היא דוגמא למדינה שבאופן כללי עוברת רפורמה איטית והדרגתית מאוד מאז שנות ה-70, ודווקא העמקת קשרי המסחר שלה עם המערב היא הכוח המניע ליותר פתיחות ויותר חופש (למרות שהדרך לדמוקרטיה עדיין ארוכה...). גם אם חושבים על מדינות אחרות שעברו תהליכי דמוקרטיזציה בארבעת העשורים האחרונים, נניח בדרום ומזרח אירופה ובאמריקה הלטינית, התהליכים האלה לא התרחשו תחת בידוד וסנקציות.
במקרה של אירן גם יש ויכוח אם הסנקציות עובדות או לא, למרות שאני מתרשם שיש תמימות דעים שהחרפת הסנקציות החלישה מאוד את האופוזיציה והמחנה הרפורמיסטי (כמו שתמיד קורה תחת סנקציות, וזה באמת כמעט בגדר חוק מוחלט - ע"ע זימבבווה, קובה, סרביה, עירק, בורמה, אריתריאה כמובן, ועוד). אם אירן תסכים בסופו של דבר לפשרה בעניין הגרעין ייפתח הויכוח הבלתי נמנע בין היסטוריונים אם היא ויתרה בגלל הסנקציות או בגלל הפחד ממתקפה צבאית. זה מה שקרה כשלוב ויתרה על תכנית הגרעין שלה ב-2003. חלק חשבו שהסנקציות סוף סוף עבדו אחרי שנים, ואחרים טענו שזה לא מקרי שקדאפי קיבל את ההחלטה הזאת מיד אחרי שהאמריקאים תקפו את עירק.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש