 |
|
 |
||
|
||||
 |
1. לפני כמה וכמה שנים שמעתי הרצאה של ד"ר אילנה ברגר (שמצוטטת בכתבה קצרות), ואז היא דיברה כמי שקשורה לוועדה המחליטה, פירטה קריטריונים ושיקולים שלהם בקבלת ההחלטה, וגם סיפרה סיפור אישי או שניים, בלי להסגיר פרטים כמובן. ממה שסיפרה עלו הרבה רגישות ביחס לפונים לשינוי מין, וגם ידע רב בנושא. היום, כמסתבר, היא מנהלת מרכז פרטי העוסק בטיפול במיניות. או אולי אני טועה וגם אז ייצגה את עצמה בלבד, ורק סיפרה מהידוע לה על עבודת הוועדה (שגם זה לגיטימי כמובן). 2. ראיון שצפיתי בו (הכל קורה לי!) בטלוויזיה ההולנדית פעם הביא את סיפורו של גבר שעשה ניתוח שינוי לאישה, והתחרט על כך לאחר מעשה. היה לו בן זוג, שהיה איתו גם לפני הניתוח, ושתמך בו בכל מין שלא יהיה, אבל הוא (המנותח) פשוט ישב ובכה מול המצלמות. דווקא במקרה ההוא לא קיבלו החלטה בחופזה, הוא נפגש עם עו"סים ופסיכולוגים וכולי לפני שנכנס לניתוח. אבל בדיעבד טען שלא חשב על כך מספיק ושהפרוצדורה סחפה אותו איתה איכשהו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא שבין השורות של הכתבה, הועדה הצטיירה לי ככנראה יותר טובה ממה שהכתבה ביקשה לצייר. בפרט הפתיע אותי שהכתב לא מצא ולו מרואיין אחד מהנזקקים לועדה. יש שם מין חצי תירוץ על כך שהם לא רוצים להתלונן במשרד הבריאות וגם לא לפנות לתקשורת, כדי להשאיר את העניין מאחוריהם, אבל מתוך עשרות שבאמת נפגעו הייתי מצפה שיהיו לפחות אחדים שיעתרו לבקשת הכתב לומר כמה דברים, ולו בעילום שם. גם דבריהם של שני חברי הועדה המצוטטים בכתבה נראים בעצם לא כל כך נוראיים, בהנחה שזה רק חלק ממה שהם אמרו (וזה לא נראה כמו כל מה שיש להם לומר בנידון). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים. איכשהו חיכיתי לסיפור בלהות כלשהו, אבל עושה רושם שזו וועדה שגם אם היא לא פוליטקלי קורקט במיוחד, יכולה למנוע טעויות קריטיות בלי לפגוע בצורה משמעותית בחופש הפרט. עצם זה שאפילו בצורה אנונימית לא ניתן למצוא מישהו שילכלך, אומר דיי הרבה על הנזק הכנראה מועט שהיא גורמת. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |