|
||||
|
||||
אאז"נ דיברו בעיקר על מסלול גיאוסינכרוני, שהוא מספיק גבוה להימנע מלילה (אלא לעתים נדירות מאוד). הקושי של הבניה דווקא שם ולא במסלול נמוך אמור להיפתר על ידי כרייה והרכבה בחלל. ראה תגובה 597886 לקישור למידע נוסף. |
|
||||
|
||||
איך חשבו בדיוק להביא את החשמל ממרחק של 36,000 ק"מ (שזה הגובה של מסלול גאו-סטציונרי, ולא שמגובה של 100 ק"מ זה כזה פשוט)? |
|
||||
|
||||
למיטב הבנתי1 הרעיון הוא לא לייצר את החשמל בחלל, אלא לכוון מראות אשר יפעילו תאים סולריים, או אפילו סתם יאריכו את שעות התאורה. ____ 1 וזה לא הרבה יותר מדי |
|
||||
|
||||
האמת שהרבה יותר פשוט מגאו-סטציונרי מאשר מגובה 100 ק"מ, כי אז לפחות אתה לא טס ב25,000 קמ"ש תוך כדי. אני די בטוח שראיתי במחסן של חמותי כבל מאריך מספיק ארוך, אבל אם לא, תראה את התגובה שקישרתי אליה. |
|
||||
|
||||
אפשרות נוספת היא כריית הליום H3, שיש לו אולי שימוש לצורך היתוך גרעיני, מעל פני הירח. אבל כיצד נתמודד עם בעיית עקלתוני החולות של הירח? |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |