מפיצי הכאוס ונוגדי האתיקה 59690
מיכאל שרון יום ד', 6/3/2002, 13:26
תחת ההנהגה כיום, תוך התגברות חוש האחריות הקולקטיבי, אנו אכן מגיחים לאיטנו, מאותה חשיכה צינית רעה ואפופת צדקתנות הרמטית, בה בוססנו בשנים האחרונות.
יש להבין: בשנת 74 כתב יצחק בן אהרון, אחד מאחרוני הדמויות המלאות של מה שהשמאל היה לפני שני דורות, את ספרו "עוז לתמורה בטרם פורענות".

הוא ניבא את התרסקות השמאל הישראלי, למעשה ירידתו בצורתו הנוכחית כגורם מעצב מעל הבמה הישראלית.
שכן מה ראה? דור שני לאבות השמאל, כגד יעקובי אז, וכיום, הבליזריסט יוסי בילין למשל כפרוטוטיפים, החפים מכל אידאולוגיה, שהציניות, המלל הזריז והמהיר, הדימויים המבזיקים, הינם כל עולמם.

מדובר באנשים שהורגלו לכך שסוג מסויים של התגודדות, ודימויים הרמטיים חוזרים ונשנים
הינם תחליף לחשיבת עומק.

וכמובן, הרכיב האתי/מוסרי שנזרק החוצה כדבר מיותר ומסרבל בנוסך "מה איתך"?

בתקופת ברק ולפניה דובר על "לעשות עיסקה עם הפלשתינים" ושאר התבטאויות מהירות שהיו מנותקות אמנם מכל מציאות בשטח, אך היו מעוגנות בתוך חשיבה קבוצתית, קלת ראש, צינית, הבזה לכל מה שיש בו עומק, אתיקה וחשיבה היסטורית רחבה.
האיש אכן זיגזג בסגנונו המתחמן, והותיר אחריו רושם של ערמומיות זריזה וריקה.

שמאל? הדור השני הזה לא היכיר מעולם את מחשבת השמאל. מדובר בשטחיות נוראה, ובעצם באוסף של שיטות לקניית מאחזים באדמיניסטרציית המדינה.

היה מדובר במשהו גרוע אף מסטליניזם, אמנם ללא שפיכות הדמים שלו, אך תוך היבט מנגנוני כושל ומושחת והנחה שכל דבר אפשר להשיג בעזרת חלוקת טובות הנאה או מניעתן.

אכן, אנשי השמאל-לכאורה הציניים האלה, כיורם קניוק, דוד גרוסמן (בדנמרק) מוכרים לאירופאים אוסף של דימויים הבזקיים המנותקים מהמציאות, באשר השיח ההרמטי-דימויי המיר אצלם את מקום המחשבה הביקורתית.

ובאמת, אנו יוצאים לאיטנו מתיגרת ידם של אלה, והטרור החברתי המעורטל מכל זיקה לערכיות, יופי והדברים הנותנים טעם לחיים שהישליטו כאן.
הלילה הזה הולך ונפוג, עם ירידת גורמים חסרי כשרון מדיני ומפיצי כאוס אלה מבימת ההיסטוריה הישראלית.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות