בתשובה לדובי קננגיסר, 14/06/00 10:02
 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. הנוער חשוף למוזיקה הזו דרך דיסקים ורדיו (נסה להקשיב ל 99 fm בערב) אני בטוח שבמסיבות כיתה משמיעים לא מעט טראנס. אם אין מועדוני מעריצים ליוצרי טראנס זה לא בגלל שהצעירים לא חשופים לו אלא בגלל שאין מקום להערצה אישית במוזיקה הזו. ב. בהופעות אתה בקושי מצליח לראות את הדי.גי כי הוא מוקף מכשירים. בקליפים, לרוב האנימציה שולטת ולא רואים בכלל אנשים (חוץ מהפרודיג'י אבל הם יוצאים מהכלל) וגם על העטיפות של הדיסקים אתה לא ממש רואה אנשים. במודעות שמצינות מי המבצעים, לרוב השם הוא תחת כותרת ראשית שמספרת על אופי האירוע תנסה לחשוב על מודעה שמספרת על "היי פייב בהופעה חיה" מול מודעה של "מצעד הגאוה עם די גי צ'ופי". עצם העובדה שצריך לציין מאיפה האומנים הגיעו מראה שלא הם העיקר אלא המוזיקה. ג. אם ג'ים מוריסון טען שהוא ה " lizard king " ,סיד באררט טען שהוא ה " antichrist " וגון לנון טען שהוא יותר פופולארי מישו, בטראנס, המקסימום שתצליח להוציא זה ש " god is a d.j ". |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שמישהו מאיתנו מתבלבל כאן. למיטב ידיעתי, די.ג'יים לרוב לא מוציאים דיסקים. האמנות שלהם היא לייב בלבד. דיסקים של טראנס זה משהו שונה לגמרי. תראה, ברור לי שאין הערצה כמו שיש הערצה לבריטני ספירס, אבל נראה לי שהסיבות הן לא בגלל שהמדיום לא מעודד הערצה (את תמונות של רדיוהד במרבית האלבומים שלהם, ובכל זאת מעריצים אותם), אלא בגלל שהקהל יותר בוגר, וממילא אינו נוטה להערצה ילדותית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, תחליף את הביטוי די.ג'י ביוצרי טראנס. הסיבה שאין לאסטראל פרוג'קשן מועדון מעריצים היא שהם לא מפזרים את התמונות שלהם על הדיסקים וקליפים שלהם. דרך אגב, אתה מתכנן ללכת להופעה של רדיו הד? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. אני מקווה שלא תטען עכשיו שאני לוקה בהערצה ילדותית. (: | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לוקה במעודכנות מוזיקאלית וטעם איכותי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש לא. כל דייג'י שמכבד את עצמו (ויש הרבה כאלו לצערי), מוציא דיסק בו מבחר קטעים שהוא מיקסס או דיסק הופעה חיה (הם קוראים לזה סט, משום מה). האינפלציה בתחום מתקרבת כמעט לזו של נגני הג'אז. שלא תבינו אותי לא נכון, יש כמה דיג'יים שהם מאוד מוצלחים ולא כל אחד יכול להיות דייג'י טוב. במקרה של פטבוי סלים, למשל, הרמיקסים שהוא עושה בהרבה יותר מוצלחים מהשירים המקוריים. אבל מה לעשות שמרבית הדייג'יים רוכבים על ההייפ שיש לתרבות הקלאבים, הייפ שנבנה בעיקר באמצעות תקשורת וסלקציה של הקהל. ומילה אחרונה לסיום: תחת השפעת אקסטזי, אפילו השירים של שלמה ארצי נשמעים מגניבים וקופצניים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |