בתשובה לdd, 02/06/12 16:34
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כותרות מצלצלות הרבה פעמים נובעות מקריאה לא נכונה של נתונים. דוגמה לא קשורה - לא מזמן מצאתי נתון, שצוטט באינספור מקומות, לפיו השלטון הסורי הודה שיש 35.8 אחוז אבטלה בסוריה. חיפשתי, חיפשתי - ולא מצאתי. בסוף הסתבר לי שהשלטון טען שאחוז האבטלה *בגילאים 16-24* הוא 35.8, והאחוז הכללי פחות מחצי מזה. ויש עוד המון דוגמאות מפורסמות יותר ופחות (אחת מפורסמת יחסית היא דוגמת '2 אחוז תלונות שוא' ב'נגד רצוננו' של סוזן בראונמילר). |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האמת שמלכתחילה כיוונתי לטיעון יותר מופשט, סוציולוגי כלשהו שחשבתי עליו מזמן, ולומר שנדמה לי שתת תרבות נוער כמו עבריינית, ''ערסית'' אולי, עם קודים של כבוד גבריות, אלימות, וגם בצורה מפורשת- עבירה על החוק. הפכה להיות הזרם המרכזי בתרבות הנוער שלנו, תרבות אשר אלכוהול, סמים, קטטות ומין בוטה הן חלק בלתי נפרד ממנה. ואפשר לראות את זה בהשתלטות של המוזיקה המזרחית שמציפה שוב ושוב תכנים של אגו, או בתכניות כמו עספור והבורר שזה עבור הנוער- הכי ישראלי. בינתיים צמח כאן משהו נוסף, תרבות פייסבוקית כלשהי, שהיא יותר נורמטיבית ולא אלימה. אבל אלה טיעונים מופשטים שצריך להתעמק בהם כדי לבסס אותם. בקיצור לא תרמתי כלום לדיון. אך באשר לנתונים שקראתי בחטף ביממה האחרונה ואשר מציגים תמונה של יציבות ואפילו בלימה וירידה באלימות ואף בצריכת אלכוהול, הם מעוררים בי אי נוחות. שנות התשעים היו שונות. אני לא זוכר שהיו בהן כל כך הרבה אלכוהול, סמים, סכינים, פרוטקשן, פשע מאורגן ושאינו מאורגן. הברחות, סחר בנשים, תאונות פגע וברח, וכיו''ב, ובתוך כך גם אלימות נוער. כל אותן תלונות של מורים שטוענים שהם לא מצליחים להשתלט על הכיתות, אותו עדן מבאר שבע שדקר למוות את וייכמן שירד להעיר לו.. אותם נערים שתקפו לא פחות מארבע פעמים בשבועיים האחרונים כהי עור..אני לא זוכר שזה היה ככה. אבל אולי אני טועה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד אופציות אפשריות, שיכולות להסביר חלק מהתחושה, בשליפה: 1. חלה ירידה בדיווח. אם אנשים לא מאמינים שהמשטרה תעזור, יש פחות דיווח על פשיעה. זה לא מסביר רצח, אבל מסביר את כל השאר. אבל זו ספקולציה. 2. סוג העבירות. לפעמים, יש אופי מסויים של עברות (נניח, עברות נוער בלי מניע בשטח ציבורי), שאם יש בהן גידול - תשים לב לזה גם אם המספר הכללי של העברות בירידה; 10 דקירות אקראיות מן הסתם משפיעות על התודעה יותר ממאה מריבות בין חברי כנופיות או 1,000 עבירות סמים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפשע שנות ה-90 זכור לי בתור "עוד בעל רצח את אשתו" ופחות "עוד בן נוער רצח את חברו", אבל יכול להיות שזאת סתם קונספציה שנבעה, שוב, ממידת המרכזיות שניתנה לעניין בתקשורת. הסבר אחד להרגשה שלך הוא, אם הפשיעה נשארת זהה באופן יחסית, כמות המקרים אבסולוטית גדלה, כך שהיום יש כמעט פי 2 יותר מקרי רצח לדווח עליהם מאשר ב-1990. חוץ מזה, שינוי קטן במדיניות הדיווח בעיתונים משנה מיידית את התפיסה שלך, למשל, כמעט אף התאבדות לא מדווחת בעיתונות, אם יתחילו לדווח על מתאבד אחד בשבוע (ויש כמה מתאבדים כל יום), עם כותרות כמו - "עוד קשיש התאבד", "עוד צעיר התייאש מהמצב הכלכלי" הציבור ירגיש שיש "גל של התאבדויות". |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |