בשם השמאל. 59640
ארז לנדוור יום ד', 6/3/2002, 2:56
שאלו פעם אינטלקטואל יהודי-פולני כיצד הוא מוכיח את הגדרתו כפולני. תשובתו היתה:"בזה שאני שונא את הפשיסט הפולני יותר מהפשיסט הגרמני".
כך גם השמאל הישראלי, ובעצם כל שמאל.האם הביקורת של השמאל האמריקאי כנגד ניקסון (כולל תיעוב אישיותו) אינה מוצדקת מכיוון שהגוש הקומיניסטי היה גרוע יותר?

המצב הנוכחי הוא חזרה לימים השחורים של תקופת הליכוד בשנות ה80. עראפת פועל בדרך שנגרר אליה ע"י נתניהו ושרון. (ולא שאני מצדיק אותו,חלילה, או חושב שהוא לא יכל להתנהג אחרת, אבל דיבורים על ראיית כל התמונה מחייבים את הראייה של עובדה זו.) האם כל אירופי שאינו מסכים לדרך הליכוד וגוש אמונים הוא אנטישמי?

ואתה, מר מאן, המעיד על עצמך כשמאלני שנים רבות, האם לא אתה זה שמשתף פעולה עם מנהיגים לאומנים שאין להם דרך להוציא אותנו ממצב זה, אלא רק להחריף אותו, כדרכם מתמיד?
האם הדרך הנכונה היא להזדקף לפי צלילי תופי הטם-טם או לבקר גם בזמן מלחמה?
בשם השמאל. 59642
אלכסנדר מאן • בתשובה לארז לנדוור יום ד', 6/3/2002, 4:12
מר לנדוור הנכבד,

הביקורת של השמאל האמריקאי כלפי ניקסון היתה מוצדקת נקודה.
ביקורת זו לא העלת אף פעם על נס את השיטה הקומוניסטית, ולא השתתפה בחגיגות נוער העמים במזרח ברלין לשם ניגוח ארה"ב, אלא פעלה ביעילות ובדבקות מבית לכל אורך קללת מלחמת וויאטנאם.

הביקורת של השמאל הישראלי כלפי מהלכי שרון היא אף יותר ממוצדקת, אך עליה לדרוש דברים מוחשיים ביותר: נסיגה חד צדדית ומוחלטת ללא הסכם או חוזה שלום. זוהי כל התורה על רגל אחת לשיטתי, אשר גורסת כי עם שרון, וגם עם ערפאת לא ייהא כל הסכם בעתיד הנראה לעין, וזאת באופן גורף: שרון לא יבצע דבר גם עם מחליפו של ערפאת, וערפאת לא יבצע דבר גם עם מחליפו של שרון.
ביקורת זו חייבת להיאמר ברי"ש גלי בחו"ל, לפני אנטישמים ופילושמים כאחד היות והדבר ממש לא משנה אם אירופה אוהבת ו/או מאוהבת בתיעוב שרון. השמאל הישראלי יכול לומר בפשטות מדהימה כי גם עם שרון וגם עם ערפאת לא יתקיים מצב של מו"מ מסיבות שונות הקשורות במבנה האישיות של שני אנשים אלו, ועל כן יש לפעול, ומהר, להפעלת לחץ רציני על ישראל לסגת משטחי כיבושי 67.

'שיתוף הפעולה האמיתי עם מנהיגים ימניים' כדבריך קיים למעשה בשני צידי המפה הפוליטית בישראל, בצורת התמכרות סוגסטבית בכוון האשמת גורם אחד ויחיד בהתפתחות המצב הקיים; אצל הימין בישראל מכונה גורם זה ערפאת ואצל השמאל בישראל מכונה גורם זה שרון. אם השמאל הישראלי היה פונה וחוזר ללא הרף בדרישתו לנסיגה חד צדדית ומלאה תוך ביקורת נוקבת כלפי שני הצדדים האמורים, היו, אולי, פני הדברים יכולים להראות אחרת, ואולי אף להשמע אחרת באירופה - אשר מסיבותיה הפנימיות מעדיפה להיתלות בצילו המושחר של שרון כמוצאת שלל רב, מבלי להבין כי בעיות אלו תתקיימנה גם עם מחליפו של שרון, אשר עלול אף הוא שלא להצליח במו"מ עם האיש ערפאת.

בברכה

א. מאן
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות