בתשובה לשי מור, 05/03/02 21:04
 |
|
 |
||
|
||||
 |
שלום לך שי, הרשה נא לי להודות לך מאוד על ברכותיך, ומקווה שמעתה והלאה אמשיך ואביא מאמרים שונים פרי עטי למקום זה. החיים בגרמניה אינם מאופיינים בכל צורה של אנטישמיות גלויה, ישירה ו/או סמוייה, אשר כידוע לך ולרבים אחרים אסורה על פי חוק למניעת הסתה. מחקרים שונים שהתבצעו בשנות השמונים והתשעים קבעו שאחוז הגרמנים האנטישמים עומד על כעשרים אחוז לערך, אשר מאפיינת אנשים שמצביעים למפלגות שמרניות שונות. מחקרים אלו היו בעייתיים משהו מבחינה אקדמאית, היות והשאלות שהוצגו בם היו לעיתים מוטות וכלל לא ברורות, אשר מכל תשובה שלילית לגביהן ניתן היה אחר כך להסיק כי פלוני הוא 'אנטישמי'; דוגמא: האם תרצה שיהודים יגורו בתור שכניך, שמושא השאלה הוא יהודים חרדים בתמונה מצורפת. מובן שאחוז מסויים השיב באופן שלילי, ואני כמובן יכול להבין אותו, במיוחד על רקע העובדה שהעיתונות הגרמנית דווחה לא פעם על בעיות המגורים המשותפים בישראל של חילונים וחרדים במקומות שונים. כך או כך, מובן שקיימות דיעות חשדניות כלפי המונח 'יהודי' מצד אנשים שונים, אשר רואים לעיתים דבר זה כחיובי מאוד [ומואשמים מייד בפילושמיות לצורך טיהור המצפון], עד אנשים שאינם ששים לדבר כלל על עניין זה. הרוב הדומם עומד ביחס אדיש משהו כלפי התופעה היהודית, אשר באה לידי ביטוי אך ורק במשדרי שואה אינסופיים ברשתות הטלביזיה השונות, מלחמות ישראל, והסיכסוך על כל גווניו. הקיום היהודי דרך פריזמה זו נראה קשה במיוחד, ואם ניקח בחשבון את מגמות הבדלנות הכלליות שקיימות בגרעין האמונה היהודי הרי שתמונה כללית זו אינה מעוררת התפעלות יוצאת דופן. למרות זאת ניתן בהחלט לומר שהיחס הכללי לישראל הוא חיובי לכשעצמו, מתוך עצם פירוש והבנת היהדות כלאום נורמלי גאה ולוחם, אשר משותפת במקרה זה להרבה גרמנים. יוצאי הדופן היחידיים הם הגרמנים משורות השמאל, אשר יחסם העויין למדינת ישראל קנה לו אחיזה כבר בשנת 1968 עם פרוץ מהומות הסטודנטים באירופה. הנושא הפלסטינאי שהתגלה על ידי קבוצות APO שונות 1 נהפך ללהיט של ממש, כשהוא מעורב עם גל האנטי-אמריקניזם הכללי למן מלחמת ויטנאם שהיה באירופה ובגרמניה. קבוצות הטרור של באדר מיינהוף ודומיהם התחברו לגורמים פלסטינאים שונים במאבקם עקוב הדם כנגד האיפריאליזם האמריקאי/ציוני, והחל משנת 1972 ניתן בהחלט לדבר על תופעה כללית של אנטי-ישראליות כללית וקשה ביותר, כולל הקריאה ל'פירוק הפרוייקט הציוני בפלסטינה' מצד חוגי שמאל נרחבים בגרמניה, דבר אשר הביא לגילוי התופעה החדשה של "אנטישמיות שמאלנית", אשר בניגוד למקבילתה הימנית אינה מאמינה ואוחזת לכאורה בהבנות ותפיסות גזעניות. חברי קבוצות "אנטישמיות שמאלנית" זו טענו בעבר, וטוענים עד עצם היום הזה כי זהו טריק נלוז של מדינת ישראל והאמריקאים להשתיק כל ביקורת באיבה, ולנסות להכפיש את שמם הטוב של אלו המנסים למצוא פיתרונות של שלום. שורות של מאמרים וספרים נכתבו על עניין זה, אשר המשיך להיות רלבנטי לכל אורך שנות השמונים והתשעים בהזדמנויות שונות, גם לצרכי ניגוח גרמניים פנימיים כנגד שמאל או ימין. מאוד לא פשוט, אך ניתן בהחלט להבחין במגמה כללית של התגברות העוינות כלפי ישראל למן שנות השמונים, אשר במרכזה עומדות בגרמניה קבוצות שמאל שונות, החל מהשמאל הליברלי והירוקים, וכלה בקבוצות אנשי רוח, חוגים אינטלקטואלים, אנשי אקדמיה ואנשי תקשורת בעיתונות ובטלביזיה. מאז בחירתו של אריאל שרון לתפקיד רה"מ ישראל, דומה כי קבוצות שלמות מצאו לפתע מכנה משותף למן שנות השמונים כנגד מדינת ישראל, אשר במקרה זה מזוהה בבירור ובאופן ישיר עם האדם אריאל שרון, אשר נהפך לסמל השיקוץ והתיעוב בקרב חוגים נרחבים באירופה. מבט בוחן יותר מגלה כי מאחורי סיסמאות שונות אלו עומדת ביסודה איבה אדירה ובל תיאמן למדינת ישראל הלקוחה מז'רגון מאבק העולם הראשון כנגד העולם השלישי, סיסמאות אשר אינן מנסות כלל לבדוק ולבחון האם נעשו טעויות ו/או מעשים ניפשעים וקשים בצידו הפלסטינאי של המתרס, וזהו למעשה חוסר האיזון הבעייתי בו אני דן במאמר זה. שלך בברכה אלכס 1 קיצור השם Ausserparlamentarische Opposition שפירושו 'אופוזיצייה חוץ פרלאמנטרית'. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |