בתשובה לצפריר כהן, 23/05/12 13:38
 |
|
 |
||
|
||||
 |
דחיית הסכם לונדון היא אולי ההחלטה הגרועה ביותר בתולדות ישראל (לצד ההחלטה לא להגיע להחלטה לאחר ששת-הימים) מכיוון שקבלתה היתה משחררת אותנו מעול השטחים הכבושים ומונעת מאיתנו את הצורך להידבר עם גופים יותר קצוניים מהממלכה ההאשמית. היציאה למלחמת לבנון השניה נעשתה מתוך חוסר תיכנון וחוסר תגובה למקרה כזה של חטיפה ומצביעה על הכשל העיקרי בתפיסת הביטחון והמדיניות הישראלית - חוסר אופציה מדינית המאלצת לנקוט את התגובה התוקפנית ביותר גם אם אינה פרופורציונלית לבעייה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
העיוורון הלאומני שלך מכאיב. הסכם לונדון, או כל שיתוף פעולה קולוניאליסטי עם גורמים דכאניים אחרים בסביבה, לא היה מעלים את הבעיה הפלסטינית, ולא היה מבטל את דרישתו הצודקת, והאלימה לעתים, של העם הערבי-פלסטיני להשבת ארצו הגזולה. הצהרת בלפור לא עשתה זאת, לא הסכם פייסל-וייצמן, לא הבנות גולדה-עבדאללה, לא הסכמי קמפ-דייויד ולא עיקום האף הסעודי-ציוני נגד האביב הערבי. גם הסכם לונדון לא היה עושה זאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אתה חושב ככה? ירדן היא מדינה ש- 60%-70% מאוכלוסייתה הם פלסטינים. אחרי ה"טיפול" שחוסיין העניק לחמושים מביניהם בספטמבר השחור, הם יושבים בשקט ולא דורשים את ארצם הגזולה בחזרה, כי ארצם היא ירדן (למרות שחלק ניכר מהם ברחו מהשטחים ב- 1948). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |