בתשובה לצפריר כהן, 21/05/12 14:30
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא הבנתי כל כך מה אתה אומר, אם מוכרים לי מהירות X אני מצפה להיות מסוגל להשתמש במהירות X אחוז ניכר מהזמן (כמה לדעתך?) אם אני יכול לגלוש במהירות הזאת רק 50% מהזמן מדובר בהטעיה, באותה מידה יכלו למכור לי אינטרנט במהירות ג'יגה לשניה למרות שזה יעבוד רק בין 4 ל-5 בבוקר. בפועל היום, כשאני מעוניין בכך (קרי הורדות מהאינטרנט) אני מקבל את המהירות המקסימלית, אם זה לא היה קורה, הייתי מתנתק מהחברה או משלם על מהירות פחותה. כלומר בפועל החברות מוכרות כנראה את רוחב הפס שיש להם (תוך החישוב של זמינות ברוב המוחלט של הזמן), ולא רוחב פס פיקטיבי. הסיבה שהיה רק קו אחד בעשור האחרון היא בדיוק בגלל שלא הייתה תחרות, ובגלל זה האינטרנט שלנו איטי, העלות של קו כזה היא 100 מליון דולר, לא מעט, אבל גם לא סכום שהיה מפיל את הוט או בזק אם היה בא להם להתחרות ברצינות אחת בשניה כבר לפני 7 שנים ולא היום. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
צוואר הבקבוק לרוב אינו בחיבור הביתי / שכונתי (שם אין תחרות) אלא בחיבור הארצי או בחיבור הבינלאומי (שם בהחלט יש תחרות). קו מד נאוטילוס הוקם בשנת 2001. באותה שנה (התפוצצות הבועה) התברר בעולם שבהרבה מקומות היתה הערכת יתר של רוחב הפס החזוי והם נתקעו עם תשתית יקרה שלא מנוצלת מספיק. יש תשתיות עצמאיות ללא מעט חברות: לסלקום, לאורנג', ועוד. סלקום מתחרים בבזק על אספקת שרותי טלפוניה ארגוניים בכל רחבי הארץ. מי שהקים קו חדש כזה בשנה האחרונה הוא בזק. מכיוון שישראל היא (לעניין חיבור האינטרנט) אי, יהיה מעניין להשוות את מצבה בעניין זה לאוסטרליה וניו-זילנד. בריטניה נמצאת במקום טוב מדי מהבחינה הזו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |