 |
ראשית צריך למקד את תגובתך. כוונתי היא כי שועי ארץ הם המעסיקים את העובדים הבלתי חוקיים והם המרויחים מנוכחותם כאן. על המנגנון הכלכלי היוצר את הרווח הזה פרטתי בתגובה 595312 .
לטעמי המשפט המרכזי בתגובתך הוא: "האפריקאים מוצאים את פרנסתם במשקי בית ובעסקים קטנים, ולא בפסי ייצור ובשירות לקוחות של תאגידים". ואני מודה שיש דברים בגו.
ראשית, אני צריך להבהיר שאיני מתיחס לכל ההגדרות המשפטפוטיות של פליטים, עובדים חוקיים, עובדים זמניים, תושבים זמניים, מנועי הרחקה והשד יודע מה עוד. מבחינתי כל מי שאינו אזרח ישראלי הוא עובד זר. אכן מהגרי העבודה עובדים במשקי בית ובעסקים. מחקתי את המילה קטנים, משום שהמלונות באילת אינם עסקים קטנים. את/ה צודק שכולנו משתתפים בחגיגה הזו. הסייעות הפיליפיניות לא עובדות רק עבור גב' נתניהו, גב' מוזס-שלום וגב' ברק. הם יכולות לעבוד גם עבורי וגם עבורך. נכון גם שבחברת עבדים, כולם מעורבים בכך כלכלית ולא רק בעלי העבדים.
בסכימה הכלכלית הגדולה, העסקת העובדים הזרים ע"י כלל האזרחים מוזילה את עלות החיים שלהם, מה שמאפשר להם להסתדר במשכורות נמוכות יותר ובסופו של דבר מתנקז לרווחי המעסיקים הגדולים ובעלי ההון. אני מניח שהם יטענו ואולי בצדק שאלמלא כך, הייצור המקומי היה צולל מתחת לקו הכדאיות ומתחסל.
המנגנון הזה רק מחמיר את גודל השבר והזעקה ולא מצמצם אותם. איננו דנים כאן בבעיה של שמירה ואכיפה. לפנינו מצב בו החברה כולה הופכת לחברת עבדים פסולה מבחינה מוסרית. מגזרים שלמים של תעסוקה (חקלאות, בניין, בתי מלון, ניקיון, טיפול בחולים וקשישים) יצאו מן החברה ונמסרו לידי העובדים הזרים. האם התחרות הכלכלית מצדיקה זאת? איני סבור כך. הרי גם המתחרים המפותחים האחרים משתמשים בכל מיני סוגים של "עבודה זרה". חברה הדוגלת בשו"ח ואינה מסוגלת להגביל את התחרות והסינון הכלכלי בגבול של "עבודה זרה", סופה שתלקה פעמיים. פעם אחת תלקה בחטא המוסרי של עבדות חוקית ופעם שנייה תלקה בחטא הכלכלי שכן שוק הנשען על חקיקה ומשטרה המבדילים בין סוגי עובדים שונים ולא על כוחות השוק, סופה שתקרוס גם מבפנים וגם מבחוץ. אם מדינת ישראל זקוקה מבחינה כלכלית לעובדים זרים, מוטב לה שתתן להם אזרחות מלאה במקום לשחק איתם בתופסת ובטפסת.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש