בתשובה להאייל האלמוני, 27/04/12 15:06
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נניח לצורך הדיון שהמספר הזה מנופח סתם כך ב-100 בכל שנה, ונניח שזה יצא 5000 בסך הכול. בשביל רוב הציבור ההבדל בין 23000 ל-18000 לא משנה מן הקצה לקצה את תודעתו ביום הזיכרון. וה"ארגונים הממסדיים" מעדיפים לא להתעסק עם ההגדרה המדויקת של כל חלל וחלל, ולא לריב את המשפחות. והם מוכנים לקחת את הסיכון שאיזה אייל אלמוני, אנטי-ממסדי בעיני עצמו, יכתוב באיזה פורום שהמדינה מנפחת את המספרים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא מדובר כאן בריב עם המשפחות, בשני המקרים שהזכרתי הארגונים עצמם (צה"ל ומי שעוסק בקורבנות אנטישמיות) הודיעו למשפחות שיקיריהם רשומים אצלם ברשימות הרלוונטיות. וההבדל בין המספרים משנה מאוד, כי ככל שהמספר גדול יותר כך הציבור נשאב יותר להתרגשות באירועים הרלוונטיים. ובשביל החמאס/חיזבאללה היהודים שיום הזיכרון "מזכיר להם משהו טוב" - לולא קראתי זאת במו עיניי לא הייתי מאמינה, אבל כך אמר כאן פעם עוזי וישנה - זה ממש כיף גדול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי את מנפחת את ההשפעה של ניפוח המספרים... אבל אני מוותר כדי לא לנפח לשווא את הדיון. חוץ מזה, לא כל האבות השכולים הם פרופסורים לאתיקה צבאית. מה דעתך על הריב הזה? האם לא היה עדיף פשוט לוותר לאבא מראש? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהחלט עדיף היה לוותר מראש, וטוב מזה - לא לחכות לדרישת האב כדי לקיים קבורה צבאית. נשמע לי שהיועץ המשפטי של צה''ל צריך היה להמליץ על כך מלכתחילה. ולמען הסר ספק - מבחינתי מותו של אותו עריק עצוב בדיוק כמו מותו של כל לוחם עז נפש שהיה דומה לו בערכו כאדם (גם אם קשה, כמובן, להגדיר מה פירוש ''ערכו כאדם''). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטענה שלו היא שניפוח המספרים עומדים אינטרסים פוליטיים להציג ''הקזת דם'' מתמדת של חיילים (לכאורה בשטח, בלחימה), שבתורה תצדיק מהלכים צבאיים והחלטות מדיניות מסוג מסוים - ושטשטוש המספרים לא מאפשר לציבור לעמוד על כך. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |