 |
בן זוגי שיחיה תורם זמן עבודה לעמותה היקרה לליבנו - הוא מתרגם ועורך ועושה בשבילם פרוייקטים בלי תשלום. הסכום שלא עובר ידים מגיע לפעמים למאות שקלים בחודש.
הצאצא ואני תורמים אוכל בסופר, יותר מטעמים חינוכיים (הוא בן יחיד, אז אני מנסה לנצל הזדמנויות ללמד אותו לחלוק עם אחרים). אנחנו תורמים צעצועים ובגדים שדודניו לא רוצים דרך חברים של חברים שמעבירים, לדעתי, לילדי פליטים.
באזור מגורינו יש המון נגני רחוב, ולאחר שיחה החלטנו (הצאצא ואני) לסנן את התרומות לפי שני קריטריונים: אם עצרנו זמן רב להקשיב, או אם נגנו במקרה שיר שחביב על אחד מאיתנו. לי יש שמיעה מוזיקלית של כפכף קרוקס משומש, והצאצא עדיין אוהב את כל המוזיקה בעולם*, כך שאין לנו יכולת לסנן על פי איכות הנגינה.
את נגן החצוצרה בכיכר מוזיאון תל אביב ננצור לנצח, כי הצאצא פחד ממנו פחד מוות כשהיה פעוט, והיה בודק בזהירות אם הוא נמצא לפני שהיה מסכים ללכת לספריה או למוזיאון.
--------------------------------------
* חוץ מג'ז חופשי. הוא כנראה צעיר מדי למוזיקה לא-מלודית.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש