קצת מעבר, מה צופן העתיד? 59412
שי מור יום ב', 4/3/2002, 22:04
אני בוודאי שלא יודע (עד כאן מנת הצניעות בתגובה זאת...).
אבל רציתי להרהר קצת בגלוי (ובסיועכם אם תועילו) על ההשלכות ההיסטוריות של מאבק הנוכחי בין ישראל לפלסטינאים. למיטב הבנתי מיום קומה של המדינה הזאת (ועוד לפני כן, בשנות הקמתו של היישוב העברי בא"י) העולם הערבי "נגדנו". המאבק הנוכחי (והחיכוך) מול הפלסטינאים נראה שמעצים את שנאת ישראל (לא רק המדינה) והאנטישמיות בקרב אומות ערב. כבר היה מי שאמר שהתרבות הערבית היא תרבות קולקטיביסטית ששמה דגש על מסות האדם שלה (ולא על האינדיוודואל), כלומר בעתיד נראה (וגם ניתקל, נהיה בקרבתם של) יותר ויותר ערבים בכל מקום בעולם.
היהודים ידעו "אהבה נוצרית" אנטישמית במשך קרוב לאלפיים שנים מאת אומות אירופה. אהבה זאת הסתכמה כידוע בשואה (ומאז נדמה שיש רגיעה שלא לומר חרטה מסוימת בקרבם). ועכשיו אנחנו (היהודים, הספק יהודים, האלה שבעל כורחם) נכנסים לעימות חזיתי עם העולם הערבי.
עימות שנדמה שלא ישכח מהזכרון הקולקטיבי עוד זמן רב. איך אנחנו מצליחים להיות מוצלחים כל כך?!

נ.ב. אזכיר כאנקטודה את אימרתו היפה של אביו של עמוס עוז (הוזכרה בגליון הארץ האחרון): כשהייתי באירופה לפני המלחמה ראיתי כתובות על הקירות "יהודים, לכו לפלסטינה!" וכשחזרתי אחרי המלחמה הכתובות היו "יהודים, צאו מפלסטינה!".
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות