בתשובה לצפריר כהן, 06/04/12 13:16
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נו מה בכך? זו הודאה של "מישהי בפנים" שמאפיית ה"הון שלטון" עובדת גם בעיתונות הממסדית, והיא אפילו חושבת שזה "אתי במידה מסויימת". הגמל לא רואה את הדבשת שלו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ברכות על הקריאה הסלקטיבית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עיניים להם ולא יראו אזניים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היי, נא לא לסלף. לסוג הפרסום הזה צריך להתייחס כאל מודעות משוכללות. לא כתבתי שהוא אתי *לכשעצמו*, כי עובדה שלעתים הוא מטעה אנשים בהתחזותו לעיתונאות לשמה. (למרות שרוב האנשים שלוקחים לידם מוסף כזה, מבינים שהוא פרסומי גם בלי לראות את הלוגו למטה). מצד שני, למרות הבעייתיות המובנית, כתבה שיווקית מסוג זה עדיין יכולה לציית לכללי אתיקה מסוימים (נגיד, לפאר את חברה X בצורה מאופקת בלי להשמיץ בפראות ובאופן "נמוך" את המתחרים. או לכתוב שמוצר X עוזר לבעיה Y בלי להיסחף ולייחס לו גם טיפול בבעיות Z ו-V, כפי שהרבה מאוד מודעות פרסומת "אמיתיות" נוטות לעשות). ומצד שלישי, בכל כלי תקשורת שבו כותבים אנשים תהיה הטיה מסוימת של התכנים. לפעמים כלפי מקור הכסף, לפעמים כלפי נטייה פוליטית, לפעמים כלפי הדומים-לך והדרה של השונים-ממך, לפעמים על בסיס אחר. יש פשוט מקרים שבהם זה בוטה יותר, יותר בא על חשבון אחרים, או אף גורם סבל לאחרים (בהקשרים פוליטיים וכלכליים למשל, שמשפיעים ישירות על קבוצות שלמות). כל הדיבורים על אובייקטיביות עיתונאית יפים מאוד כאידיאה המרחפת באוויר, כעיקרון מנחה. אבל העיקרון הזה תמיד מתלכלך בבוץ של האנושות. אפילו עיתונאי שמשוכנע שהוא אובייקטיבי ומוכן לעשות הרבה לשם כך, לעתים ייטה בצורה לא הוגנת, בגלל כוונות-יתר. הרשה לי לא להביא דוגמאות קונקרטיות. יש כאלה. מקווה שעכשיו הדברים מובנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו באמת, הצורה שבה יריבויות בתקשורת (קשת-מוזס, דנקנר-שוקן) באות לידי ביטוי בסיקור חיובי או שלילי אינן נעלמות מפני מי שעיניו בראשו. הטענה כאילו הבעיה נמצאת ב"מוספים הפרסומיים" היא היתממות לשמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה קורא עברית? דיברתי אך ורק (כפי שהבהרתי במשפט האחרון בתגובתי הראשונה) על כתבות מוזמנות בתשלום ישיר (= "אספקת סחורה נקודתית לפי הזמנה מפורשת"). לא על אינטרסים מסחריים או פוליטיים מלמעלה שמשפיעים על הסיקור השוטף. כאלה יש למכביר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
...והנקודה שלי היא המשפט האחרון שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שהוא כמובן גילוי מרעיש וטענה פרובוקטיבית חדשנית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, אבל מה שמותר למוזס כנראה אסור לחרדים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהצלחה בהמשך הדיבור עם עצמך. אם תרצה להעלות טענה של ממש, אנחנו פה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז למה את עונה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו נראית לך תשובה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משהו שיחסוך קצת עצבים מיותרים ראה בעיקר הפסקאות האחרונות, ורלוונטית לעניינינו התלונה: alludes to the strange inability for some disputants to see that their critiques are already present in the material they are criticizing.
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |