בתשובה לאחד מהפריפריה, 03/04/12 18:15
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם משהו הוא "זכות יסוד" אתה לא יכול להגביל אותו ברשיון מטעם המדינה. זה בדיוק ההפך מזכות יסוד. אם, למשל, יש לך את זכות היסוד לכתוב שטויות ברשת, אז המחשבה שתצטרך לבקש רשיון מהמדינה לפני שתתחיל לכתוב שטויות באינטרנט היא מגוחכת. מנגנון רישוי כלשהו מראש הוא מנוגד לקיומה של זכות יסוד. בגדול יש שתי גישות לאחזקת נשק: אחת רואה בכך זכות יסוד (כחלק מהזכות להגנה עצמית, מהזכות לרכוש פרטי, או סתם משנאת אדם) ולא מגבילה שום הגבלות על זכותם של אנשים לשאת נשק, ואחרת רואה בהחזקת נשק דבר מסוכן שהמדינה יכולה (ולעיתים אף צריכה) להתערב בו ולהגביל אותו. ארה"ב, שוויץ, ישראל, צ'כיה, בלגיה, וצ'ילה שייכות (כמו רוב המדינות) לסוג השני. אתה מדבר על הבדלה אחרת, למרות שברוב המדינות קיימת רגולציה על נשק חם (ולפיכך, קשה למצוא מדינה שמקבל החזקת נשק חם כזכות יסוד), יש מדינות עם רגולציה מתירנית (permissive) ויש מדינות עם רגולציה מגבילה (Restrictive) ואם יש לך כח אתה יכול לבדוק את סוג הרגולציה בכל מדינה כאן מזרח טימור, תתפלא לשמוע, דווקא מחזיקה במדיניות מתירנית, כמו בארה"ב וצ'אד. בישראל המדיניות היא קצת יותר מגבילה, כמו בקנדה, דנמרק וצרפת. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
התיקון השני לחוקה האמריקאית איננו נובע מעמדה כה פשטנית כפי שעולך מדבריך1. פרשנים של החוקה התלבטו על הניסוח המוזר של הנוסח שמכיל שני חלקי משפט שלכל אחד נושא שונה: האם החוקה מבטיחה את זכות המליציה או את זכות העם? (עם שאלת משנה אם "עם" זה "אנשים"?). בחינה מקיפה של טיוטות שונות לנוסח התיקון, של הקשרים שלו לתיקון השלישי, ושל הבנת ההקשר, ראית העולם והשימוש בשפה ובדקדוק של המאה ה-18 מצביעה על כך שהתיקון בא לעגן את החזון הרפוקליקני האידיאלי בצורה דו-כיוונית. האזרחים הבוחרים צריכים לשרת במליציה2, ואלה שמשרתים במליציה צריכים לבחור3. החזון הזה נובע מחוסר האמון הבסיסי שמנסחי החוקה רחשו לתפיסה של צבא קבע היררכי4 שעלול להפוך לגוף עם תרבות פנימית שונה שתסכן את התרבות האזרחית הרפובליקנית שמקדשת עת העליונות האזרחית ואת השיוויון לכולם. כך שהרעיון העיקרי שעמד מאחורי התיקון הוא שמירה על הדמוקרטיה5. השליט הוא "אנו העם..." שהצבא עושה דברו, לא להיפך, כי הצבא מגלם במהותו את העם שהוא "גוף הבוחרים". הצבא איננו יישות נפרדת שאיננה מייצגת את העם, מעין שכיר חרב מקצועי שיכול לפעול למען מטרותיו שלו או של מי שתופס עליו שליטה. וכך, התיקון מבטיח שהקונגרס לא יוכל להשתמש בסמכותו החוקתית כדי לפרק את המיליציות. 1 ובזה אני חולק על צפריר שטוען שהתיקון הוא לא רלוונטי, אנכרוניסטי ומזיק. 2 מליציה לתפיסתם איננה המשמר הלאומי של ימינו 3 מעין "צבא העם" בן גוריוניסטי 4 פלמ"ח לעומת צה"ל? 5 כפי שכתוב בתיקון "נחוץ לשימור ואבטחתה של מדינה חופשית" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התיקון השני לחוקה האמריקאית איננו נובע מעמדה שעולה מדברי משום שהוא לא מכיר בזכות לשאת נשק כזכות יסוד תגובה 592825 הזכות לשאת נשק כזכות יסוד היא ניסוח מחדש של החוקה האמריקאית על מנת שתתאים לפוליטיקה של הימין החדש בארה"ב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, זה בדיוק הוויכוח בין אוהבי הנשק שמפרשים את החוקה כהגנה כללית על זכות אינדיבידואלית להחזקת נשק, לבין מי שתומך בהגבלה שעבורו החוקה רק מטיחה את זכותן של המדינות לקיים מיליציה. שניים מהטענות העיקריות בוויכוח הן על משמעות "לשאת נשק" ואם "העם" מתייחס לקולקטיב או לפרטים. כך שמצד אחד "לא ניתן להפר" את הזכות "לשאת נשק" זה הכרה בזכותו של כל אזרח להחזיק כלי נשק ומצד שני זה "לא תופר" זכות "נושאי נשק" כביטוי שמשמעותו "צבא" כפי שמופיע בטיוטות המפורטות יותר של התיקון. נראה שאתה מצדד בפרשנות הצרה והמגבילה שלא הצליחה לשכנע את בתי המשפט עוד מאמצע המאה ה-19. בנוסף, זה איננו נושא חדש שעלה "בפוליטיקה של הימין החדש בארה"ב". ה nra נוסד ב-1871, ובאותה תקופה ביהמ"ש העליון כבר פסק בנושא. למרות זאת, ביה"ש העליון קבע ב- 1880ים שהממשלה הפדרלית לא יכולה להגביל אחזקת נשק, אבל אין הגבלה כזו על ממשלות של מדינות הברית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במהלך הויכוח במאה ה-19 וה-18 לא עלה הטיעון של החזקת נשק כזכות יסוד. החזקת נשק בוודאי אינו נושא חדש, החזקת נשק כזכות יסוד היא נושא חדש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואכן הצבא בארה"ב הוא באמת צבא העם הבן־גוריוניסטי. טוב שהחוקה שלהם לא אנכרוניסטית. הקונגרס היום אכן לא יכול לפרק את המיליציות (באופן ריק). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נקודה נוספת למחשבה, אם כי לא קשורה ישירות לעניין הזכות לנשיאת נשק. הרנדון נגד לאורי משנת 1937 היתה פסיקה חוקתית משמעותית של ביהמ"ש העליון של ארה"ב. הרנדון היה קומוניסט שחור שנידון בג'ורג'יה למאסר עולם על הסתה נגד המדינה. ביהמ"ש העליון פסל את החוק נגד התקוממות שמדינת ג'ורג'יה העבירה בסביבות 1870, וקבע שהחוק מסוכן משום שהוא משמש להגבלת חופש הביטוי ואפשר להשתמש בו נגד כל מי שמעוניין להביא לשינויים בממשל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה נטפל כאן למונח ''זכות יסוד'', שאם מפרשים אותו כדבריך אז כנראה שאין אף מדינה (לפחות לא קיקיונית) שבה נשיאת נשק היא זכות יסוד, ולכן זה לא מעניין. בכל זאת נראה שיש שתי גישות שונות מהותית - זכות (אז לא יסוד, סתם זכות) לעומת פריבילגיה. אפשר לקרוא להן ''מתירנית'' ו''מגבילה'', אבל אלו מילים שרומזות על רצף, ומעניין להדגיש דווקא את הדיכוטומיה. נכון שמדיניות מתן הרשיונות ושלילתם בכל מדינה יכולה להיות מגוונת מספיק כדי להפוך את זה מעשית לרצף בין מדינות, ואף לחתור במדינה נתונה תחת המדיניות המוצהרת שלה. ובכל זאת, הצהרתית יש דיכוטומיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, למה זה "לא מעניין"? טען אחד מהפריפריה: "בגדול, יש 2 גישות לאחזקת נשק, אחת הרואה בכך זכות יסוד (כחלק מזכות ההגנה העצמית של כל אזרח), אך משיתה על כך מגבלות מסויימות (סוג הנשק, סוג התחמושת, גיל, היעדר רקע פלילי, רישום הנשק, נשיאה מחוץ לבית וכו') והשניה הרואה בכך פריבילגיה הנתונה רק לאלו היכולים להוכיח שהם אכן זקוקים לנשק מסיבות כאלה ואחרות (מגורים, עיסוק וכו'). ארה"ב ושוייץ שייכות לסוג הראשון, מזרח טימור וישראל שייכות לסוג השני." עכשיו מתברר שזה פשוט לא נכון, אז זה לא מעניין?! ולעניין, יש דיכוטומיה, אבל בניגוד למה שמצטייר בדברי אחד מהפריפריה, זה לא דיכוטומיה אידיאולוגית, בה מצד אחד יש את מולדת בני החירות ומצד שני את מזרח טימור, אלא דיכוטומיה פוליטית, בה מזרח טימור ומולדת בני החירות נמצאות באותו צד של המתרס. כמעט כל המדינות מכירות בזכות המדינה להגביל נשיאת נשק על אזרחים מראש, כמו שכמעט כל המדינות מכירות בזכותה של המדינה להגביל מכירת אלכוהול, מכירת סמים, מכירת תרופות, זנות או פורנוגרפיה. ובכל זאת, יש הבדל בין הולנד (מתירנית בכל מה שנוגע לזנות וסמים מגבילה בכל מה שנוגע לנשק) לבין שוודיה (ההפך), או בין טורקיה המוסלמית (מותר וודקה מגיל 18) לפינלנד מולדת הוודקה (מגיל 20) וכו'. הסיבות להבדלים הן לא אידיאולוגיות אלא טכניות, היסטוריות או תרבותיות. עכשיו, כשהורדנו את טיעון "זכות היסוד" נשאלת השאלה איזה סיבות גורמות למדינות להיות מתירניות לנשק, וכמה הן רלוונטיות לישראל, ואיזה סיבות גורמות למדינות להיות מגבילות, וכמה הן רלוונטיות לישראל. ישראל היא מדינה קטנה (זה לא שאיזה חוואי יתקע מול עדר דינגואים באמצע הבוש במרחק של שעה טיסה מהאדם הקרוב), בלי תרבות ציד, אם חלק גדול מאד באוכלוסיה שמאומן בנשק באופן סדיר, אם היסטוריה ארוכה של פשעי שנאה שמבוצעים על ידי אנשים ללא עבר פלילי (ואנחנו מדברים על לתת נשק לאנשים עם עבר פלילי), עם ירי בחתונות ועם ארגוני פשע גדלים. אני לא רואה סיבה להשוות את ישראל לשוודיה, ולא סיבה להגדיל את כמות הנשק בידי האזרחים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז זהו, שזה כן נכון. אתה יכול להמשיך ולשקר כאוות נפשך, אבל זו העובדה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |