בתשובה לאא, 02/04/12 22:22
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא יפה להתחמק. למה הכוונה ב"התחמקו משם עם יוזמה או קשרים"? הרומנים שהגיעו יחד איתם למעברה? הרוסים שהגיעו עשרות שנים אחריהם? איך הם לא התחמקו משם עם יוזמה וקשרים? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי לאזכר את העובדה שרומנים ופולנים (וגם עירקים, אגב) לא נשארו הרבה שנים בעיירות הפיתוח, אפילו אם הופנו לשם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברצוני להצטרף לשאלתו של צפריר ולחדדה. למה חלק מהעולים שהובאו לעיירות פיתוח נשארו שם, וחלק עברו משם למקומות מרכזיים, שבהם כמובן יש יותר אפשרויות להתקדמות בחיים? עד כמה מדובר על "קשרים", ועד כמה מדובר על יוזמה אישית מול חוסר יוזמה אישית לשיפור המצב? אין לי ידע שיטתי בעניין ואשמח להארות והערות בנושא, אבל הידע האנקדוטלי שלי מצביע על כך שגורם היוזמה האישית הוא קריטי. במלים אחרות- מה הדיבורים האלה על "הביאו אותם" ו"זרקו אותם" בעיירות פיתוח? לא מדובר בחבילות דואר אלא בבני אדם. אף אחד לא היה מחוייב בצו מדינה להישאר שם. כל אדם עדיין היה חופשי להתחיל לעשות למען עצמו ומשפחתו, במקום לשבת בחוסר אונים ולחכות לעזרה מהשלטונות. עולים אחרים שהגיעו לארץ בכלל לא נתנו לעצמם להישלח למעברה או עיירה, או שנשלחו וברחו משם מהר מאוד. הם שכרו חדרים קטנים במרכז, לא בחלו בכל עבודה קשה או "לא מכובדת", והתקדמו בחיים לאט ובהתמדה, ובלי "קשרים". דוגמה בולטת: העירקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כולם חוזרים על הדוגמא הזאת ורק אני לא מבין למה כולם מניחים שמצב העיראקים טוב ''לפחות כמעט כמו'' מצבם האפשרי אלמלא האפליה. מי יודע כמה פרסי נובל הפסדנו כי המקבילים העיראקים של עדה יונת ואהרן צ'חנובר נאלצו להסתפק בראיית חשבון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שאף אחד לא מניח שמצבם "טוב כמעט כמו" ללא האפליה. כבר נאמר פה כמה פעמים שאין ויכוח על האפליה מלפני עשרות שנים (עם זאת שלא ברור שמדינה יכולה לקלוט מהגרים במספר גדול מתושביה ללא תשלום חברתי כלכלי מצידם). השאלה היא כמה אפליה זו עוד קיימת היום, מעבר להתפלגויות סטטיסטיות שמקורן בעבר וייקח זמן לשנותן. ודוגמת העירקים רוצה לומר, להבנתי, שגם בהינתן תנאי התחלה גרועים יותר, היו קבוצות של מהגרים שעבדו קשה והרוויחו ביושר את מעמדם הכלכלי/חברתי/אחר, והיו כאלה שפחות. טענת פרסי הנובל היא מסוג השאלות שאין עליהן מענה. מי יודע כמה פרסי נובל הפסדנו(1) ועוד נפסיד בעתיד בגלל ערכים כמו "אינטגרציה" והקלת עד ביזוי הדרישות מתלמידים במערכת החינוך, בשמם של ערכים שבמקום הצטיינות, השקעה ולימוד (אופייני לפרידמנים שחופרים?) מנסים "לקבל" כל תלמיד כפי שהוא וחס וחלילה לא לגרום לו לרגשי נחיתות עקב בחינות וציונים (או אפילו איות נכון רחמנא ליצלן). (1) לא ממש ברור לי מה זאת אומרת הפסדנו, מה זאת תחרות שליחים למאה מטר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(1) תחליף "זוכה פרס נובל" ב"מגלה תרופה לסרטן השד". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, המשך הטענה שלי רלוונטי גם כאן. ומי יודע, אולי לו המדינה היתה מושתתת פחות על ערכי מערב אירופה מבחינה מדעית, ויותר על ערכים "מסורתיים" כמו שמישהו בדיון הזה כבר טען, אולי היינו "מפסידים" גם את צ'חנובר ויונת(1) (1) כן, אני יודע, הרמה להנחתה רבתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה עונה ברצינות? ברור שהתגובה של _ סרקסטית (לפחות, אני חייכתי בקול רם). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נסיוני מלמד שבנושא הנדון גם דעות שישמעו לרבים מופרכות/סרקסטיות/הומוריסטיות מהוות לא פעם את עמודי התווך של רגשותיהם של המעורבים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"נאלצו להסתפק בראיית חשבון"? אתה מתעלם מהנציגות הנכבדת של עולי עיראק באקדמיה, ספרות ושירה, משפט, כלכלה, פוליטיקה ובטחון, ובעצם מה לא. לא נאלצו ולא נעליים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סבא וסבתא שלי לקחו את עצמם אחרי שבוע במעברה, יצאו משם ושכרו דירה. בשביל זה, הם עברו דירה כל שנה, לפעמים כמה פעמים בשנה1. בשביל זה, הם שמו את הילדים בבן-שמן, כדי שיוכלו להתמקד בפרנסה. בשביל זה, היו להם כמה עסקים קטנים במקביל, והם עבדו עד גיל 80, לערך. בשביל זה, הם הגיעו לדירה משלהם, ביפו ג', כשאבא שלי כבר היה בתיכון (כלומר, אחרי 20 שנות עבודה של שניהם). וכל זה, כשהם הגיעו לארץ לא חסרי-כל, לא אחרי שואה, ולא עם המון ילדים. מי שנשאר במעברה קיבל דירה, גם אם בירוחם. 1 אבא שלי עבר 28 דירות עד גיל 27. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולחשוב שהיום עד גיל 27 אתה נוסע 2.8 פעמים לחו"ל. אח, היו זמנים... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בניגוד אליך, אני לא חושבת ש"אם לסבא וסבתא שלי היה נורא קשה, גם לי צריך להיות נורא קשה". __________________ ובשביל לאזן, בצד השני, שם היו לא עולים חדשים אלא ילידת הארץ ועולה-ישן-שהגיע-בגיל-14, הגיעו יופי לצמוד קרקע בעיר מרכזית בארץ ממשכורת של שכיר אחד, ובלי עזרת הורים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
_ וגילוי נאות: עכשיו אני נזכרת שאת הדירה הזו, אחרי 20 שנות עבודה, הם קנו ללא משכנתא. כך שבאותה מידה הם יכלו לקנות עם משכנתא, שנים קודם, ולא לעבור דירה כל שנה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל לא צריך להיות לך נורא קשה, הרבה יותר קל לך מהם. רואים שיפור משמעותי. (או שגם את עברת דירה כל שנה עד גיל 27, אם כן סליחה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי הרבה יותר קשה מלהורי. ומה אתה תוחם את הקושי ברמת הסבא והסבתא? הסבתא רבא שלי סיימה את לימודיה בגיל 8 אחרי שאבא שלה התרושש אחרי שהפועלים שלו שרפו לו את העסק. ואולי נלך יותר אחורה? אני יודעת היסטוריה משפחתית רק ברמת הסבתא-רבא, אבל אחורה בטח היה עוד יותר קשה. אתה יודע, חיו בבתים עם שירותים בחוץ ובחורף היה נורא קר והיו רק תפוחי אדמה לאכול. והמון גויים אנטישמים מסביב. __________________ דוגרי, לא בא לי להתדיין איתך. לא כיף. הספיקה לי הפעם הקודמת. אני אוהבת להתדיין עם אנשים שקוראים את מה שאני כותבת ולא מדמיינים דברים שלא כתבתי. הבה נעצור את זה כאן לפני שתתחיל לעשות את זה שוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה עברו דירה כל שנה? רק בגלל ששכרו? האם היתה איזו בעיה מבנית בשכירות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה מצויינת. השערה שלי - בדיוק כמו היום: הבלבית רואה כי טוב ורוצה להקפיץ את השכ"ד. הבלבית רוצה לתת את הדירה לבן שלו. או לחילופין - אז החלטנו לעבור למקום פחות יקר, לרחוב קטן בצד השני של הכיכר... אשאל ואחזיר תשובה. ________________ הם חיו ב-3 ערים, בסך הכל. באר שבע, תל אביב וחיפה. חלק ממעברי הדירה היו מרחוב הגפן 4 לרחוב הגפן 6. אבל זה עדיין תיק, לעבור כל שנה. וזה לא שהיו להם מעט חפצים: היו להם כל מיני ארונות סיניים ושאר פרטי ריהוט עדין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''הככר'' היא ככר דיזנגוף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמיד הייתי סבורה שזו כיכר המדינה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכן, כמו שחשבתי. ממש כמו היום. בגלל הבלבתים ויוזמותיהם. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |