תודה על התיקון, פספסתי אותו קודם.
כמובן שאין בעולם שני אנשים בעלי גובה שונה ופרופורציות זהות לחלוטין, בדיוק כמו שאין מכונית שנוסעת מתל-אביב לירושלים במהירות קבועה של 100 קמ"ש, כמקובל בבעיות מתמטיקה בחטיבת הביניים. החישובים בשני המקרים הם רק קירובים לדברים שקורים במציאות, אבל קירובים טובים מאד.
אני רחוק מלהיות הראשון שמצביע על הבעיה הזו שבהגדרת ה-BMI, כפי שגיגול פשוט מראה (צפריר כתב מעלינו שהעניין אפילו עלה בדיון בכנסת). ראה למשל את הציטוט הבא מתוך Body mass index [Wikipedia]:
The exponent of 2 in the denominator of the formula for BMI is arbitrary. It is meant to reduce variability in the BMI associated only with a difference in size, rather than with differences in weight relative to one's ideal weight. If taller people were simply scaled-up versions of shorter people, the appropriate exponent would be 3, as weight would increase with the cube of height. However, on average, taller people have a slimmer build relative to their height than do shorter people, and the exponent which matches the variation best is between 2 and 3. An analysis based on data gathered in the USA suggested an exponent of 2.6 would yield the best fit for children aged 2 to 19 years old. The exponent 2 is used instead by convention and for simplicity.
|