 |
אני שומע עכשיו תכנית בהשתתפותו של הכוכב החדש של "הארץ" בנושאי פרשנות צבאית, יוסי מלמן. הוא מספיק בזמן קצר להפריח שפע של שטויות, אבל החלטתי לכתוב תגובה זו, לא בגלל השטויות הנוכחיות, אלא שפשוט נזכרתי בשטויות העבר.
ב"סבב" הקודם, "כיפת ברזל" לא הצליחה כל כך, ויוסי מלמן כן הצליח אז לשים את האצבע בדיוק על הנקודה הלא נכונה.
הסיבה למספר הכישלונות אז הייתה שורה של תקלות טכניות, ולא איזו שהיא בעייה מהותית. אבל יוסי מלמן התרשם אז מאיזה סרט של ירי מטח שפרסם החמס, וקבע בצורה בלתי מקצועית (כ"מקצוע", אני מתכוון במקרה זה ל"פרשן צבאי") בעליל, שמערכת כיפת ברזל לא מסוגלת להתמודד עם מטח טילים. בשידור הנוכחי הוא הפריח ככולם שבחים למערכת ושכח את ה"בעייה" שלה, שכן ממה שפורסם ברור שהמערכת מתמודדת עם מטח, וכהיא לא מצליחה, הסיבות הן אחרות. וכמו ידידו פדהצור אין הוא מזכיר את טעויות העבר שלו. איזה מזל שיש אינטרנט והדברים מתועדים.
לעומת מלמן, לי יש אילו שהם הירהורי חרטה, ואני מתחיל אולי "לחזור לסורי" בנושאי כיפת ברזל, אם ימשיכו להפעיל אותה במתכונת הנוכחית. כי מה שקורה הוא שהאויב משחק על הגבול. הוא פועל בדיוק כך שהכאב אצלנו יהיה רב, אבל מעט פחות מכאב שיגרום לנו להיכנס למבצע כמו "עופרת יצוקה". התוצאה, כנראה, היא שלולא כיפת ברזל מספר השיגורים היה הרבה יותר קטן, והתוצאה הסופית בערך אותו דבר. אבל הפעם התוצאה מושגת אחרי זמן יותר ארוך שבו הדרום משותק, וכמה עשרות אלפי דולר של עשרות טילי יירוט שבזבזנו ועוד יותר מזה נזק כלכלי של הזמן הארוך שבו הדרום היה משותק.
אני חוזר על דברים שכבר אמרתי בעבר. "כיפת ברזל" יכולה לתת לנו יתרון בתנאי שננצל את מה שהיא נותנת לנו. אם בגללה לא נעשה כלום, היא רק תגרום לנו הפסד.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש