בתשובה ליהונתן אורן, 14/03/12 18:04
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מודה שקשה לי להבין את עניין התפיסה אינדי/קןלקטי-ביסטית שנראה לך קריטי ולי נראה כמעט לא רלוונטי. גם לא ברור לי על מה מבוססות הקביעות שלך, ומה בדיוק משמעותן של אמירות כמו: ===>"עובדים מזדהים (ברמה כזאת או אחרת) עם מטרות הארגון, ושואבים תחושות של משמעות מכך שהם חלק מארגון וחלק מקבוצה" על איזו קבוצה מדובר? במקרה הטוב אני חושב שגילה אדרעי ותומכיה (וזה לא כולל אפילו את כל העובדים ברכבת) מזדהים עם הארגון של "עובדי הרכבת", שמטרתו לקדם את האינטרסים של קבוצת "עובדי הרכבת" על חשבון האינטרסים של קבוצת "משתמשי הרכבת" וקבוצת "משלמי המיסים בישראל". אם אתה טוען שקבוצת "עובדי הרכבת" (בראשות אדרעי) מזדהה עם המטרה של "ארגון הרכבת" - שהיא לספק שירותי הסעה ציבוריים - נראה לי שללא ביסוס נוסף זו יותר משאלת לב מאשר טענה. אם נוח לך, אפשר לדבר בלשון של קבוצות במקום של פרטים: לטענתי אפוא, לקבוצת "עובדי הרכבת" (כקולקטיב!) יש קביעות ואין אחריות כלפי קבוצת "בעלי הרכבת", הלא היא הציבור. שים לב: זה לא אומר שאין להם סולידאריות ותחושת אחריות בתוכם - תחושה כזו מתפתחת בכל אירגון נפוטיסטי - קח לדוגמה את הקוזה-נוסטרה של המאפיה. אז יש להם (במקרה הטוב) אחריות זה לזה, אבל לא כלפי הציבור שהוא בעל הנכס. משמעו של דבר, שאם הם ינהגו בנכס בצורה בזבזנית, ו/או אינטרסנטית (כפי שהם אכן עושים!), אי אפשר להיפרע מהם, לא כקולקטיב ולא כפרטים. זאת בניגוד לקבוצת "הנהלת הרכבת" או קבוצת "נבחרי הציבור", שכאשר הם (כקולקטיב!) לא מבצעים את תפקידם נאמנה, אפשר להחליף אותם (אפילו כקולקטיב!), או לתבוע מהם נזיקין. לי אין בעיה עקרונית אם שיתוף העובדים בניהול - אם ורק אם משתפים אותם גם באחריות. כלומר, שאם הארגון המנוהל לא מתפקד לשביעות רצונם של הבעלים - שבמקרה זה הם הציבור - אז מחליפים את ההנהלה (ובמקרה האמור, זה כולל העובדים). אבל מה שנדמה לי שאתה מציע (באופן פחות מפורש) הוא שישתפו את העובדים בהחלטות הניהול, בלי לשתף אותם באחריות להחלטות הללו. זה מה שאדרעי עושה: היא מחליטה מתי הרכבת תנוע ועלידי מי היא תתוחזק, אבל לא נושאת באחראית על התוצאות ועל ההוצאות. באלו אנחנו - משלמי המיסים - נושאים. לסיכום: אידיבידואליסטי או קולקטיביסטי - אין סמכות בלי אחריות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני רואה המון אנשים שלוקחים אחריות בלי סמכות. בין אם אלו עובדים שלוקחים אחריות בתוך ארגונים, ובין אם אלו אזרחים שלוקחים אחריות על כלל החברה ומנסים להביא לשינוי חברתי. מבחינתי, השאלות המעניינות הן: (1) בהינתן שלקיחת אחריות קיימת בדרגה מסוימת, כיצד נוכל להעלות את הדרגה הזאת, כך שיותר אנשים ייקחו אחריות. (2) כיצד אנחנו יכולים לאפשר ליותר אנשים מעורבים להשפיע על הקבוצה (הארגון, המדינה), כך שלא נצמצם את יכולת הלמידה שלנו רק לתבונתם של בעלי הסמכות. השאלה המסורתית, "כיצד נוכל לבנות מערכות חברתיות כך שמול כל סמכות מוגדרת תהיה אחריות מוגדרת" נראית לי כמבוי סתום וקצת לא מעניינת. אבל אני מבין שהשאלות שלי הן לא השאלות שלך, ושאולי התגובה שלי לא הייתה שייכת ישירות לדיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, לקחת אחריות בלי סמכות זה "לפנים משורת הדין" וזה מבורך. אני דיברתי על המקרים המצערים - כמו זה של ועדי עובדים - של אנשים שמנסים לקחת סמכות בלי לקחת אחריות. וזה, טענתי, פסול. אני מסכים שהשאלות שאתה מעלה מעניינות וחשובות. לא הספקתי לעיין בהן כדי לתרום משהו לעניין, לבד מזה שנתינת סמכות (כמו שליטה במשאבים) בלי הטלת אחריות, לא מקדמת את נטילת האחריות אלא דווקא להפך. לגבי השאלה שסימנת כ"המסורתית", אני לא בטוח שהיא עמדה/עומדת על הפרק. השאלה הקרובה שאני ביקשתי לעסוק בה היא "כיצד נוכל להבטיח שאנשים לא יקבלו סמכות בלי אחריות". אם הם לוקחים יותר אחריות מסמכות יש לברך אותם ולעודד עוד אנשים לעשות זאת. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |