בתשובה להמסביר לצרכן, 10/03/12 9:50
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ובכן, אם היום כל העובדים מאוגדים, ושביתה שלהם משביתה את הרכבת, ומחר הרכבת יכולה לעבוד גם אם העובדים המאורגנים שובתים (כי נכנסו עובדים לא מאורגנים, ו\או הפסיקו לגייס עובדים מאורגנים חדשים), פגעת בכוחם של העובדים המאורגנים, ובסופו של דבר בתנאי השכר שלהם. אז ברור מדוע האינטרס של העובדים הוא שכל עובד חדש שמצטרף יגדיל את כוחם ולא יקטין אותו. בנוסף, אם היום העובדים המאורגנים עובדים נניח שעות נוספות, או מקבלים שעות כוננות המתווספות למשכורת שלהם, כניסתם של עובדים חדשים, וזולים יותר שעושים עבודה זהה, עלולה לפגוע בהם גם. את המשפט: "את השליטה הזאת יש להפקיד בידי הציבור כולו - או בידי הנציגים שהוא (כולו!) שלח. " לא הבנתי, לא במובן האידיאולוגי ולא במובן הפרקטי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יש פה בעיה מאוד רצינית. ===> ...פגעת בכוחם של העובדים המאורגנים, ובסופו של דבר בתנאי השכר שלהם. עלי לא מקובל שתנאי השכר של העובדים הם פונקציה של כוחם - בד"כ, אנשים ישרים מקבלים שכר ביחס לתפוקתם. אם הנחת היסוד היא שעובדי הרכבת מקבלים שכר בגלל כוחם, אז צריך לסגור את הרכבת ולפתוח במקום זה ארגון פרוטקשן שיפעיל כוח על בעלי נכסים ויסחט מהם מה "שכר" לפי הכוח שבידי הסוחטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה פתאום שכר ביחס לתפוקה? איזה רעיון מיושן, מקבלים שכר ביחס לביקוש, ביחס לחיוניות שלך לעסק בהתאם ליכולת שלך לעזוב בקלות\להתמקח ובגלל דברים נוספים. מתכנתים לא מקבלים שכר יותר גבוה ממהנדסי מכונות כי הם למדו יותר, או כי הם יעילים יותר, הם מקבלים שכר גבוה כי יש פחות מהם ביחס לביקוש. ושני עובדים באותו צוות, באותה חברה יכולים לקבל שכר שונה באחוזים מהותיים סתם כי אחד יודע להתמקח יותר טוב, ארגון עובדים מאפשר לעובדים כושר התמקחות גדול יותר עם סכנת פיטורים מועטה יותר, והוא אמור לתת למעביד חופש מדיוני שכר פרטניים, ובמקרה של עסק בקשיים סיוע מצד העובדים בעניין (הקפאת שכר, שעות נוספות, וכיו"ב). הבעיה היא בארגוני עובדים בחברה שהיא גם מונופול, ויותר מכך בחברה שהיא מונופול ממשלתי, ואז לעובדים יש כח סחיטה, בחברה שיש לה תחרות, העובדים ישתפו פעולה עם ההנהלה, משום שאם החברה תיפול, הם יהיו הראשונים לסבול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי, התפוקה (הכלכלית) כוללת את עלות החלופות ואת הביקושים והחיוניות שלך. כלומר, מה שמיושן זה לחשב תפוקה ביחס למספר המסמרים שאתה מפיק. אפשר לחשב אותה ביחס לתועלות (ובכללן הכנסות) שאתה מפיק. אבל זה עדיין תפוקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהן תועלות שאינן הכנסות ואיך אתה מודד אותן? כי לי נראה שעבור רוב האנשים ברוב המשרות קשה למצוא קשר ישיר בין העבודה להכנסה לחברה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב עכשיו תתבקש השאלה "איך מודדים עבודה?". במקומות שמוגנים על ידי ועד - זה בד"כ נמדד בשעות נוכחות. אז אתה רואה שם המון אנשים נוכחים שאינם מפיקים (אולי אלו רוב האנשים שאתה מכיר) ואז מתקשה לראות את הקשר לתפוקה. במקומות אחרים מציבים יעדים או מכסות ומודדים תפוקה ביחס אליהם. תפוקה יכולה להיות למשל השגת חוזה שמן (פרי עבודה של איש מכירות) או יצירת תדמית חיובית בעיני הציבור (מעבודת אנשי השיווק) או שיפור מחויבות העובדים לחברה (על ידי עבודת אנשי משאבי אנוש), וכו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסורתית, "כוחם" של העובדים הוא איזשהו מעצור מוסכם שימנע מהשכר שלהם להיות קרוב לאפס, או לתנאים שלהם להיות בלתי אנושיים. בימים שבהם לא היו התארגנויות עובדים ולא התגבשו תנאים סוציאליים לעובדים, התפתחה בקלות נטייה להלנת שכר1, שעות עבודה בלתי אפשריות, העסקת ילדים, וכל זה תחת המטרייה של "אם לא תעבוד יבוא אחר" (בימי רעב וחוסר ברירה) ותוך שימוש בשוברי שביתה ובשכירי חרב אלימים מטעם המעבידים. אז אנחנו כבר לא בימים האלה, והוויכוח עכשיו הוא על גובה המשכורת באלפי שקלים, אבל עקרונית, המושג הבסיסי של "כוחם" ראוי להישמר, *לפחות כדי למנוע זליגה לרמות של ניצול*. 1 לא שעכשיו אין. ולמי? לפרילאנסרים, שלא מאורגנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
===>""כוחם" של העובדים הוא איזשהו מעצור מוסכם שימנע מהשכר ..." לי קשה ליישב יחד את המילים "כוח" ו"מוסכם". אם העובדים מפעילים כוח אז זה בניגוד להסכמתם של אלו שעליהם הכוח מופעל. עובדי הרכבת מפעילים כוח בניגוד להסכמתינו. אילו היינו מסכימים עם דרישותיהם, היינו ממנים לעצמינו נציגים שיתנו להם מה שהם מבקשים בלי להפעיל כוח. כדי למנוע העסקת ילדים, להבטיח שכר מינימום, לחייב שעות עבודה ומנוחה, אנחנו (באמצעות נציגינו) חוקקנו חוקים מתאימים. אם צריך לשפר אותם אז עלינו לבחור נציגים שיעשו זאת. אבל מה הטעם בכל החוקים, אם בסופו של דבר נותנים לקבוצה אינטרסנטית אקדח (או מסילת רכבת) שבאמצעותו היא יכולה לסחוט מה שהיא רוצה? המסורת של כוח לעובדים הייתה אולי מוצדקת כאשר לא היו חוקי הגנה כאלו. אבל עכשיו, כשיש חוקים - את כל הכוח (גם מאקדחים וגם משליטה במשאבים) צריך להפקיד בידי נציגי הציבור ולא להפריט אותו לקבוצות סחטניות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעובדי כפיים ועובדים זוטרים אחרים (מזכירות נניח), יש בעיה, קל מאוד להחליף אותם, ולכן אין להם כח באופן אינדיווידואלי, ואין למעסיק, במקרה זה הרכבת, אינטרס לשפר את תנאי העסקתם. לשם כך קמות התארגנויות עובדים, כדי שיוכלו, לנהל משא ומתן (שים לב לקונוטציה החיובית, בניגוד ל''לסחוט'') על שיפור שכר העובדים, תנאיהם ומעמדם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה שאני מצביע עליה כאן איננה שהם מתאגדים לנהל משא ומתן, אלא שניתנת להםרשות להשתמש במשאבי הציבור (כמו הסטרטר של הרכבת) כדי לכפות את עמדם (כלומר "לסחוט") כשהם מנהלים משא ומתן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדאי לחדד: זכות השביתה משמעה זכות להפר חוזה והזכות להגנה מפני תביעות נזיקין בגין נזק שנגרם למעסיק או לצד שלישי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |