|
||||
|
||||
האמת היא שכן, בזמנו לפחות, הרבה אנשים אהבו את ה"הגנה" של AOL (מפני תכנים לא רצויים וגם מפני "הליכה לאיבוד" ברשת). לפני 10 שנים היו הרבה יותר משתמשי אינטרנט שאפשר לכנות Newbies, חסרי ניסיון וחסרי ביטחון, ולאלה הרשתות הסגורות התאימו מאוד. ולפני 10 שנים הרשת היתה קטנה יותר ועדיין היתה יכולת, או אשליה של יכולת, שאפשר לתפוס את כולה באינדקסים. אנשים נעזרו בהם מאוד, במיוחד כשמנועי החיפוש לא הניבו תוצאות טובות מספיק. צרכן האינטרנט המתוחכם של היום יודע לנווט (אם כי גם היום, רוב התנועה היא לאותם 5-6 אתרים ועל-אתרים1 רלוונטיים פר משתמש, והשאר קפיצות זמניות או אקראיות. רשתות כמו פייסבוק ואחרות נותנות בעצם קישורים "בטוחים" - מישהו המליץ עליהם, אתה "יוצא" אליהם ואז חוזר חזרה לרשת החברתית. כשיש קישורים מוטמעים מיו-טיוב למשל, אפילו לא יוצאים החוצה. מהבחינה הזו, של דפוסי הגלישה - בילוי של כמה שעות ביום בפייסבוק, שמאפיין אנשים רבים, במה הוא שונה מהותית מהגלישה הבטוחה שסיפקה AOL? (כמובן, בפייסבוק יש הרבה יותר חשיפה לתכנים למבוגרים, תכנים פוליטיים וכולי, דברים שברשת סגורה לא היו מסתננים פנימה. וכמובן שפייסבוק היא כבר ווב 2.0, עם תוכן גולשים כמאפיין מהותי. אבל אני מדברת על חוויית הקביעות והביטחון של המשתמש, כמי שנעזר במין "מטרייה", חוזר אליה שוב ושוב, ושואב ממנה את הרוב המכריע של התכנים שהוא צורך). (כמובן, זה לא קשור ישירות לדיון אלא הרהורים מפליגים שלי). 1 על אתרים = למשל, פלטפורמת בלוגים, קהילות בפורומים ועוד. |
|
||||
|
||||
אבל כמה מהתוכן באותם "חמישה אתרים ועל־אתרים" מגיע בפועל (לפעמים אחרי עריכה אנושית) מאתרים אחרים באינטרנט? |
|
||||
|
||||
ברור שהוא מגיע מ"בחוץ". אבל בפועל, כמו שאדם לא יכול לאכול 2 סטייקים ביום, ככה הוא לא יכול לצרוך 1000 אתרי אינטרנט ביום. יש לי הרגשה שמבחינת כמות החומר הנצרך (לא כמות החומר הזמין) של כל משתמש, היה שינוי די קטן בצריכה בעשר השנים האחרונות. אולי החומר נבחר ומסונן באופן טוב יותר, אולי הוא מגיע דרך המלצות של "חברים", אבל לאנשים אין סבלנות, כאז כן היום, ליותר מאשר קריאת מאמר קצר, רפרוף על קריקטורה, כותרות החדשות, הבלוגים של החברים שלהם ואולי איזה פרק מסדרת טלוויזיה. (מבחינת *סוגי* התכנים, השינוי הכמעט יחיד בווב 2.0 הוא יותר שימוש ברשת לצורכי קריאה לפעולה חברתית - ארגון הפגנות, התנדבויות וכולי). |
|
||||
|
||||
נכון, אבל לא כל אחד קורא בדיוק את אותם דפים. אם תבדקי את סך הדפים שאנשים קוראים ואת מקורותיהם (שוב, כולל לפני עריכה אנושית), פתאום תגלי שהגבלת האינטרנט לאותם חמישה אתרים היתה הופכת אותו לדבר הרבה פחות עשיר, במקרה הטוב. |
|
||||
|
||||
הורדתי את הקישור המעצבן מכותרת התגובה - גורם לכך שבלחיצה על התגובה, במקום שהיא תיפתח נפתח הקישור לחברה ההיא. ממש מיותר. חוץ מזה, ברור שאינטרנט עם פחות אתרים הוא פחות עשיר. התייחסתי לתחושת המשתמש ברשת סגורה מול רשת פתוחה. לדעתי, עם כל הגיוון והכמות הבלתי נתפסת, אנשים מרגישים בנוח יותר בנמלי בית, ונוטים להישאר בהם ולחזור אליהם. (האינטרנט של שנות התשעים מבחינתי מאופיינת בשיטוט הבלתי פוסק הזה ברשת, קפיצה מאתר לאתר בלי לדעת לאן נגיע, חיטוט באינדקסים במטרה לגלות אוצרות פחות מוכרים. היה גם מאמר זר שתורגם ל"הארץ" לא מזמן, שדיבר על פייסבוק/טאמבלר ודומיהן כאחד הכוחות שחיסלו את השיטוט ברשת). |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |