|
הספריות האוניברסיטאיות חותמות על הסכמים עם הוצאות לאור גם על מינויים אלקטרוניים לכתבי עת. רק בזכות ההסכמים האלה אני יכול לשבת במשרד שלי באוניברסיטה (או להתחבר בחיבור מיוחד מהבית) ולדפדף במחשב בכתבי עת שונים. לכן, גם אם "מוסד הספריה האוניברסיטאית פשוט ייעלם", כדבריך, עדיין יהיה צריך לשאת ולתת עם אלסוויר על גישה לכתבי העת שלה.
גירסאות הדפוס של כתבי העת המדעיים אכן הולכות ומתמעטות. עד לפני שנה-שנתיים, הייתי מקבל באופן קבוע כמה פעמים בשנה עותק פיזי של Biometrics, מתוקף חברותי ב-IBS ("החברה הביומטרית הבין-לאומית"). כנראה שאז נפל למישהו באגודה האסימון שבעידן האינטרנט אין צורך לשנע אלפי כרכים כבדים לכל קצווי העולם, וכיום החברות מקנה גישה לעותקים אלקטרוניים של הג'ורנל, שהם כמובן זהים לחלוטין לגרסה המודפסת (אפשר, תמורת תשלום נוסף ולא גדול, לקבל גם עותקים פיזיים). עוד המחשה לעליית שיטת ההפצה האלקטרונית: עד היום לא החזקתי ביד גירסת דפוס של אף אחד מבין המאמרים שפרסמתי.
חסרון אחד שאני רואה לשיטת ההפצה האלקטרונית הוא שעכשיו לפעמים יותר מסובך לקרוא מאמרים באוטובוס או בשפת הים, נניח, כי צריך לזכור להדפיס אותם מראש. זה חיסרון קטן מאד בעיני. חיסרון שני, שעליו אני קצת יותר מצטער, הוא שבהפצה אלקטרונית הקוראים מאבדים את החוויה של לקחת כרך לידיים, לעלעל בו בלי כוונה מוגדרת מראש, ולצלול לתוך מאמר שנראה מעניין. עדיין, אני מעדיף לאין שיעור את דרך ההפצה החדשה, ואין לי ספק שהיא "תנצח".
|
|