בתשובה לרון בן-יעקב, 05/02/12 18:04
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אז זהו, שזה לב המחלוקת. בעיני, הפסיכולוגיה כוללת בתוכה גם (והיום בעיקר) את הטיפול התרופתי בבעיות הנפש (המוח). כאשר כתבתי פסיכולוגיה קלאסית כיוונתי לפסיכואנליזה מבית מדרשו של פרויד. קראתי כאן שלמעשה אחרים קדמו לפרויד בשימוש בפסיכואנליזה (אני זוכר בעיקר צרפתי בשם שרקו, מורה של פרויד) ולכן כדי לא לגרום סטייה לויכוח לא חשוב לא כתבתי ''פסיכואנליזה מבית מדרשו של פרויד''. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אז זהו, שלדעתי מדובר בטעות. הפסיכולוגיה הטיפולית, עליה אתה מדבר, איננה הפסיכולגיה הקלאסית. יש פער של קצת פחות ממאה שנים בין שני התחומים, הראשון שנולד במאה ה-19 הוא תחום חקר ההתנהגות האנושית בכלים מדעיים, השני שנולד במחצית המאה העשרים (בצורה רשמית ומסיבית) נועד לתת מענה לצרכים מעשיים בהכשרת מטלפים בהפרעות שונות. אני גם חושב שצריך להיות זהירים כשמאגדים את הפסיכואנליזה עם הפסיכולוגיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צריך להבהיר את ההבדלים. נדמה לי שאתה מרמז להבדלים בין פרויד ותלמידיו לבין גישות טיפוליות בפסיכולוגיה שקדמו לו. זה אולי מעניין ברמה ההיסטורית. ברמה הפראקטית, החל מסוף המאה ה-20, בגלל קפיצת המדרגה באפקטיביות של התרופות הפסיכוטרופיות, עברה נקודת הכבד מן הטיפול ה"פסיכולוגי", ולא חשוב מאיזו אסכולה, אל הטיפול הכימי (שרבים מיחסים אותו רק לפסיכיאטריה ולא לפסיכולוגיה בכלל). מה שהערתי הוא שברמה ההיסטורית זה מהווה רגרסיה מן הפסיכולוגיה שהתחילה או לא מפרויד, חזרה אל הטיפול בליתיום ואופיאטים וכו'. (האם הטיפולים הללו לא היו חלק מן הפסיכולוגיה הקלאסית ע"פ הגדרתך?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שהגבתי בעניין לפני כמה ימים. הפסיכולוגיה המודרנית התחילה כענף מדעי של חקר התנהגות בני האדם בשיטות מחקר מודרניות (לתקופתם), לא כתחום של טיפול בהפרעות נפש. זה היה תחומם של הרופאים. פרויד פיתח (אם כי לא ממש "המציא") את תחום הטיפול בדיבור ועכש"מ מטרתו היתה עזרה לסובלים, לא הבנה כיצד פועלים מנגנונים מנטליים (בכוונה אני לא כותב נפשיים) כמו זיכרון או ראיה (תחומים בהם עסקה הפסיכולוגיה מראשיתה). הפסיכולוגיה הקלינית כפי שהיא מוכרת היום "נולדה" בסוף שנות ה-1940 כמדומני בגלל שנוצר צורך גדול במטפלים ופסיכולוגים, שמטבע הדברים קרובים לנושא (והיו כאלה שכן טיפלו), קיבלו היתר ומשאבים ממשלת ארה"ב לפתח תוכניות הכשרה קליניות. אני חוזר ואומר שהכללת פסיכולוגיה קלינית ופיסכואנליזה באותה נשימה דורשת אבחנה זהירה בין שתי הדיסציפלינות הללו. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |